השנה, משום כבוד השבת, אנו צמים ומתאבלים על חורבן הבית בעשרה באב, הנחשב, עקרונית, כת"ב -לכל דבר ועניין. אולם, היות והצום "נדחה" יש הקלות מסוימות, למשל בעלי הברית [הורים,מוהל,סנדק] אוכלים לאחר המילה [שו"ע,תקנ"ט,ט]. וכתבו אחרונים, שהוא הדין מעוברות ומניקות שיש להם "מיחוש קצת" פטורות מלצום ב"נדחה" [רעק"א בשם ה"שבות יעקב"] וסבר הגרשז"א שבזמננו רוב הנשים ההרות מוגדרות כבעלות מיחוש, כי בד"כ סובלות מכאב ראש או כאבי בטן במהלך היום, ולכן אין להחמיר: אם יכולה תצום עד הבוקר, ובהמשך תאכל ותשתה מאכלים פשוטים, ללא הגבלת "שיעורים". דין זה תקף גם לגבי מינקת [הליכות שלמה עמ' תנ"א].  

חולה, גם אם אין בו סכנה -הריהו פטור מהצום גם בשנה רגילה, ובשנה זו, כאמור, יש לפטור גם את הסובל ממחושים אף אם אינו חולה ממש.

האוכלים בהיתר, לרבות נשים, גם אם עושים זאת במהלך היום, יבדילו על הכוס לפני כן, אלא אם כן רק טועמים פחות מכזית בכדא"פ [הרב נבנצל, ירושלים במועדיה]. ועדיף להבדיל על "חמר מדינה" היינו משקה חשוב כמו בירה או מיץ פירות טבעי [וקפה או תה בעדיפות שנייה] כדי שלא לשתות יין ביום זה. עקרונית, רשאי המבדיל בהיתר להוציא בהבדלתו ידי חובה את המתענים, ואז יהיו הם פטורים מלהבדיל על הכוס בצאת הצום. וכן להפך, רשאי המתענה להבדיל על הכוס עבור חולה כאשר הוא זה שישתה. אך אין זה מומלץ משום שעלול ליצור בלבול וטעות, אלא הפטור מהצום יבדיל לעצמו [או לחולים אחרים]

קלי צום בשבת מסתבר שיש בכך הכנה ניכרת משבת לחול [ואולי גם גזירת סממנים]. מי שהכדורים חשובים לו יטלם ביום ששי, או ימיסם במיץ ביום ששי וישתה זאת בשבת.