"צידונים יקראו לחרמון שריון" תנא שניר ושריון מהרי ארץ ישראל, מלמד שכל אחד ואחד מאומות העולם הלך ובנה לו כרך גדול לעצמו והעלה לו על שם הרי ארץ ישראל, ללמדך שאפילו הרי ארץ ישראל חביבין על אומות העולם'(חולין ס,ב) ופרש רש"י 'תנא שניר.. -וחרמון קרוב לצידונים ולאמורי, בנו עליו כרכים זה קרא לו שריון וזה קרא לו שניר' ולכאורה פרוש רש"י תמוה שהרי הגמ' אומרת שכל אחד בנה לעצמו והעלה לו ע"ש א"י  משמע שבנו במקומם ולא בא"י? וכן הקשה בתורה תמימה ונישאר בצריך עיון. ניראה שלמד רש"י בפשטות שהגמרא לומדת את הדרשה מזה שחרמון ניקרא שריון ושניר, כך שמדובר על החרמון עצמו ומימלא בנו עליו ממש, ומה שאומרת הגמ' שכל אחד בנה לעצמו אפשר להסביר שבנו בהרים של א"י 'ובנה לו כרך גדול לעצמו' בא"י 'והעלה לו ע"ש הרי א"י' שהעלה לעצמו זכר בהר, שזוכרים שהוא עשה כרך זה בהר. אולם ניראה יותר שבאמת בגמ' מדובר שכל אחד בנה לעצמו במקומו וקרא לו ע"ש הרי א"י כפשט הגמ', אלא שרש"י מסביר מה זה קשור לפס' שמדבר על שמות חרמון, שזה על החרמון ממש. לכן הסביר 'חרמון קרוב לצידונים ולאמורי ' וכו' שהם קרובים, ולכן בנו על ההר עצמו ולא היו צריכים להסתפק רק בשם ע"ש ההר. אולם בשאר מקומות א"י שאין בהם חלק בו דרשו חז"ל שהיו האומות מחיבתן קוראים ע"ש מקומות שבא"י לכרכים שבנו במקומם של האומות, וזהו הדיוק שהצידונים והאמורי דווקא הם קראו להר עצמו כיןן שהיה להם חלק בו ולכן בנו בו עצמו (על ההר עצמו או נוגע בהר וממשיך משם לחלקם ולכן ניקרא כחלק מההר), ואולי שאר מקומות לא קראו להר אלא לכרך ע"ש ההר כיון שלא יכלו לבנות בהר עצמו כיון שלא היה בחלקם. והנה פס' זה נאמר מיד אחרי "ונקח בעת ההיא את הארץ מיד שני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן" (ג,ח) ניראה שבא לרמז על לקיחת א"י ע"י אהבת א"י, כמו שהאמורים והצידונים ושאר האומות אהבו את א"י, כך עלינו לאהוב אותה על מנת לכבוש אותה, להיפך ממעשה המרגלים שבעקבותיו לא יכלו ליכנס לארץ כמו שלא הצליחו המעפילים לעלות. ובהמשך נאמר "ואת יהושוע ציויתי בעת ההיא לאמר עיניך הראת את כל אשר עשה ה' אלקיכם לשני המלכים האלה, כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עבר שמה, אל תיראום כי ה' אלקיכם הוא הנלחם לכם" (ג, כא-כב) ניראה שזה רומז לנאמר בפס' ח' על מלכי האמורי, שרמז ליהושע לאהוב את א"י בכל מהודו וכך לילחם עליה וינצח את כולם, אולם כידוע יהושע לא מיהר לכבוש את א"י, ולכן ניראה שלא הצליח לכבוש את כל הארץ, שמקומות חזקים ששלטו העמים לא הצליח להוריש, שמי שלא ממהר לכבוש את א"י סימן שאינו כ"ך אוהב אותה, ולכן אין בו כ"ך כח לכבשה. ניראה שלכן א"י ניקנית ביסורים שע"י שאדם מקבל על עצמו יסורים בשביל משהו זה מראה שהוא אוהב את הדבר מאד ומימלא לכן הוא ראוי שא"י תקנה לו. כך גם מוכח בדורותינו, במלחמת השחרור שנילחמו על א"י בחרוף נפש מעטים מול רבים ובחסרון נשק והצליחו. מאהבתם את א"י, וכן בקדש וכן בששת הימים נילחמו למען א"י בסכנה גדולה וניצחו. אבל במקום להחיל את שטחי א"י בריבונות יהודית התכחשו לה, וכך בא אח"כ ההתשה ויוה"כ שלאחריו התכחשו עד שויתרו על סיני (שחלקו לפחות א"י) ואז באה מלחמת של"ג על כשלנותיה הרבים, ואח"כ כשדיברו עם מחבלים לתת להם את חלקי א"י הטרור גבר ביותר, והפסיק מחומרתו לאחר חומת מגן שנילחמו למען א"י, ואח"כ כשביזו את א"י בהתנתקות הגיע לבנון השניה על כשלנותיה הרבים, ולאחר שהטרור גבר מעזה והבינו שעשו טעות באה עופרת יצוקה שהיתה מוצלחת ביותר, ועד היום אין שקט גמור עד שנאהב את א"י בכל ליבנו ונחזור לכל א"י בשליטתנו כמו שצריך ותחשב א"י שלנו לגמרי ונהיה ראוים לארץ, שנעשה רצון ה' שכולנו נחזור בתשובה שלמה שאז יהיה חיבור גמור לקדושת א"י, רק אז יבוא הרוגע והשקט והשלום ומשיח צדקנו בבי"א.