בס"ד                                                                                                                     א'     אב    התשע"ב

                         עצה בפרשה – מטות-מסעי

"וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה', איש כי ידר נדר לה' או הִשָּׁבַע

  שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל ככל היצא מפיו יעשה"(ל, ב-ג)

פרשתנו פותחת בעניין נדרים ושבועות ומסבירה את התנאים שבהם יחול הנדר או השבועה וזה שנאמר: לֶאְסֹר

אִסָּר על נפשו כלומר לאסור את המותר ולא להתיר את האסור(ספרי קנג) היינו שהנדר יחול רק בדברים המותרים

לאיש ולא באלו שנאסרו עליו, וכן את חשיבות הנדר והשבועה שלא ייראה הדבר כקל בעינך כי אם ידור ולא יקיים

הנזק גדול מהתועלת כמו שכתוב(שבת לב): בעוון נדרים וכו', ועל זה נאמר: אל תתן את פיך לחטיא את בשרך

(קהלת ה). ולכן אם כבר נדר ילך לתלמיד חכם מומחה שיתיר לו את הנדר או בפני שלושה הדיוטות.

וזה שאמר לא יחל מלשון לא התחלה אולי רמז לו שיחשוב פעמיים לפני שהוא מתחיל להוציא מפיו נדר או שבועה

וישקול דבריו בפלס כי אין הדבר פשוט בעיני ה'. וע"פ זה אפשר להסביר אולי למה כתוב ראשי המטות ולא ראשי

השבטים כמתורגם כי מטות מלשון מַטָּה כלומר רצה לרמוז שהכול מתחיל מהראש ויורד למטה היינו שעל ראשי

הדור להעביר את חשיבות וחומרת העניין עד למטה לפשוטי העם, כפי שמובא במדרש(תנחומא א): הוו זהירין

בנדרים ואל תפרצו בהן. שכל הפורץ בהם, סופו למעול בשבועות וכו', ע"ש. כי להם יש את הבקיאות והמומחיות

בהתרת נדרים ושבועות כדי שלא יהיה כמעשה פנחס ויפתח כפי שיוסבר בהמשך בע"ה.  

וננסה להבין למה נסמכה פרשת נדרים לפרשת המועדים כדכתיב למעלה מהעניין "אלה תעשו במועדיכם לבד

מנדריכם ונִדְבֹתֵיכֶם " וגו'(במדבר כט, לט) ומה הקשר שבאה דווקא פה בין המועדים למלחמת מדיין ואפשר אולי

לומר בס"ד שזה בה להורות שיש שני מצבים עיקריים שיביאו את האדם לנדור נדר לה'.

המצב הראשון - שיגבהּ לבו של האדם לעבודת ה' וירצה לדבוק ביוצרו וייתכן שזה הרצון והרגש יתגברו ביותר

בתקופת המועדים שעצם קיומם מרגישים התרוממות הנפש ואת הרצון להתעלות במצוות וברוחניות וע"י כך

יבוא לנדור נדר לה'.

המצב השני – כאשר אדם נמצא במצב של אונס או מצוקה קיומית הוא נודר לה'. כמו שהיה עם יפתח הגלעדי

שהיה גיבור חיל שנבחר להילחם בבני עמון כמו שכתוב(שופטים יא, ל): וידר יפתח נדר לה' ויאמר אם נתון תתן

את בני עמון בידי כלומר הוא נדר שאם ינצח במלחמה וישוב בשלום הדבר הראשון שיצא מפתח ביתו יהיה

קודש לה', ואם יהיה דבר אפשרי יעלהו לעולה. הוא לא תאר לעצמו שבתו תצא מפתח הבית, והסוף ידוע, אלו

הלך אצל פנחס או הוא בא אצלו היה מתיר לו נדרו, עמדו בגדולתן, ומבין שניהם אבדה(רש"י שם, לט).

"אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא"(לא, ד)

כתוב בתורה הקדושה על המלחמה של עם ישראל בראשות פנחס נגד מדיין. כשמשה רבינו שלח אותם הוא

ציווה עליהם כך: "אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא". הזוהר הקדוש מעורר כאן שאלה:

הרי בתורה אין אפילו מילה מיותר, אם כן היה מספיק לכתוב רק פעם אחת - "אלף למטה". אנחנו יודעים שיש

שנים עשר שבטים ומכאן ששנים עשר אלף יצאו למלחמה. אז למה כתוב בתורה הקדושה פעמיים; "אלף למטה

אלף למטה", משום שכנגד כל אלף חיילים שיצאו למלחמה, ישבו אלף ללמוד תורה!

מה הייתה התוצאה? זו הייתה המלחמה היחידה בעולם שנצחו אותה. וכשחזרו מהמלחמה - "ולא נפקד ממנו

איש"(שם לא, מט). כל החיילים חזרו בריאים ושלמים. האם הייתה בהיסטוריה של העולם מלחמה אחת בלי פצועים

והרוגים, מלחמה שכולם חזרו ממנה בשלום?!

מסביר הזוהר הקדוש: כשהחזית חזקה כלומר, כשקול התורה מהדהד בבתי כנסיות ובתי מדרשות, כשכנגד

כל חייל יש אחד שיושב ולומד תורה, אז אין מה לפחד!(הרב דניאל זר שליט"א ניסן תשס"ד)      

                 פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

על ידי עסק התורה יכול לזכות להבין הרמזים מכל הדברים שבעולם, להתקרב על ידם להשם יתברך, ואפילו

במקום חושך ואופל, שנדמה לכאורה ששם קשה להתקרב להשם יתברך, גם שם יאיר לו השכל האמת למצוא גם

שם את השם יתברך, ולהתקרב משם דייקא להשם יתברך(סימן תלמוד תורה, אות ג)

                                                             "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                             ולע"נ משה אילוז בן סימונה ז"ל, נלב"ע בי"ח בתמוז התשס"ט, תנצב"ה