מטות-מסעי לעילוי נשמת הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל והרוגי הפיגוע בבולגריה הי"ד, ולהבדיל-לרפואת הפצועים וכל עמ"י.

לקחת אחריות על מעשינו זה דבר הכרחי,אך האם גם על מעשיהם של אחרים?השבת אנחנו פוגשים את אחריות האב או הבעל על האישה בזמן שהיא נודרת נדר.אם אביהּ הניא אותה-היינו שהפר לה את שבועתה,אז:"כל נדריהּ ואסָרֶיה אשר אסרה על נפשה לא יקום וה' יסלח לה כי הניא אביהּ אותה"(במדבר ל',ו) ובאישה נשואה-האחריות נופלת על בעלה.אבל למה?למה האב\הבעל צריכים להיות כמו "בייביסיטר" על האישה ולהפר לה את נדריה?מדוע היא לא יכולה לקחת את האחריות?התשובה נמצאת בתוך הפס' עצמו: "וה' יסלח לה כי הניא אביהּ אותה" הקב"ה סולח לה על שנדרה(לפי רש"י-על שלא קיימה את נדרה)בגלל שאבא שלה הפר לה!הרי-מתי הקב"ה מוחל לאדם על חטאיו?כאשר הוא חוזר בתשובה,ובמקרה הזה-אבא שלה הוא חלק מהחזרה בתשובה!גם לו כנראה יש חלק בנדר.אבל איך זה יכול להיות?הרי הוא לא נדר.תשובה:הוא באמת לא נדר,אבל מכֺח ציווי התורה:"...ואהבת לרעך כמוך..."(ויקרא יט',יח')הוא מחוייב להציל את ביתו מעוון הנדר. עוּבדה שאם הוא לא מפר לה-לא כתוב שהקב"ה סולח.. ישנם עוד כמה נושאים בשתי הפרשות הללו הנוגעים לאחריות שלנו על עם ישראל.עם ישראל יוצא להִנקם במדיין-וכל השבטים לבלי יוצא מן הכלל יוצאים להלחם.אפילו שבט לוי.התירוץ:מלחמת מצווה.למלחמת מצווה כולם יוצאים.ומה היא המצווה? "ואהבת לרעך כמוך"-כולם מוכנים למסור את עצמם,את זמנם ואת כל רכושם למען העם!גם שניים וחצי השבטים-ראובן,גד וחצי שבט המנשה,מוכנים להלחם למען אחיהם בארץ ישראל-אעפ"י שהם לא ישבו בארץ ישראל,אלא בעבר הירדן המזרחית.כל אחד מוכן לקחת אחריות על אחיו,אבל-גם כל אחד צריך לקחת אחריות על עצמו.בל נשכח-המצווה היא:"ואהבת לרעך כמוך"-צריך גם לאהוב את עצמנו-ואם אנחנו אוהבים את עצמנו-אז כדאי שניקח גם את האחריות על מעשינו,"אם אין אני לי-מי לי?" וההמשך-"וכשאני לעצמי-מה אני?"(מס' אבות א' יד')אהבת עצמנו ואהבת האחר לא צריכות לבוא זו על חשבון זו.מתוך שנאהב את עצמנו-נאהב גם את זולתנו,ובאהבה שני הצדדים צריכים לקחת אחריות.

שיהפוך לנו הקב"ה את החודש הזה לששון ולשמחה ולגאולה שלימה,שבת שלום!

כתובתו של יהונתן פולארד לשליחת מכתבים(באנגלית):

Jonathan Pollard 09185-016
P.O.Box 1000 
Butner, NC 
U.S.A. 27509 – 1000