"לכה איעצך –ומה היא העצה? -אלוקיהם של אלו שונה זימה הוא" [סנהדרין ק"ו,א]

כדי שלא להגיע לידי זימה, נקבעו הרחקות רבות מדברי קבלה ומדרבנן : יחוד, נגיעה וכיו"ב. רבותינו הראשונים דנים בתוקף האיסורים הללו, וידועה דעת הרמב"ם שנגיעה מחייבת מלקות מהתורה [בדרך חיבה ותאווה לפי ניסוחו בהלכות איסו"ב,כ"א,א -ואילו בסהמ"צ ל"ת,שנ"ג משמע כל נגיעה] ומ"מ לכל הדעות כל נגיעה מכוונת אסורה לפחות מדרבנן [אג"מ,יו"ד,ג,נ"ד]. ההיתר לאישה ללכת לרופא מתבסס על האחרונים המתירים [כגון: ש"ך,יו"ד,קצ"ה,סק"כ] הואיל והדבר נעשה לצורך מקצועי וללא סממני חיבה ותאווה. ואף שכאמור, נגיעה אסורה בכל מקרה, וגם יחוד, ברופא ישנם סברות היתר: הוא עסוק בעבודתו המקצועית, הוא ירא מהסתבכות מתלונה ומהחשיפה הציבורית שבעקבותיה, וכמובן מסיכון הקריירה האישית ואיבוד הפרנסה. למרות זאת, לכל הדעות עדיף לכתחילה רופאה לאישה [ורופא לאיש] אלא שלעיתים יש בכך חיסרון כגון שדווקא המומחה לדבר הינו בן המין השני, או זמין יותר, קרוב יותר, או משמעותית זול יותר. באופן זה כתבו הפוסקים להקפיד: 1.ללכת רק אם באמת צריך 2.יהיו עוד אנשים במרפאה 3.דלת סגורה אך לא נעולה 4.לא לשוחח על דברים אחרים. כמו כן רצוי שהבעל יתלווה לאשתו בביקור כזה, אך אינו מעכב.

בזמננו שכיחים מאד טיפולים אלטרנטיביים לרבות פיזיותרפיה. יש לדון בשתי שאלות: א.האם ומתי יש להתייחס לכך כרפואה לכל דבר? ב.גם במצבים שבהם מקובל להתייחס לכך כרפואה, האם סוג הטיפול מאפשר היתר, שהרי מדובר בדבר שהנגיעה עצמה היא חלק מהטיפול, ולא אחת גם למשך זמן ארוך יותר. גם ההגדרה של אופי הטיפול אינה חד משמעית ותלויה במטפל. נראה אפוא שבתחום הרפואה המשלימה יש להקפיד שלא לערב בין המינים, בפרט מסאז'ים וכד' שעלולים להגיע לאיסורי תורה -"וה' יראה ללבב". [ועיין אסיא פא-פב, ןתחומין ל"ב ד"ר ישראל כ"ץ]