"זאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאהֶל יִטְמָא"...

האיסור על הכוהנים להיטמא למתים קיים גם בזמננו, למרות שממילא כולנו בחזקת טמאי מתים [ודעת השגות הראב"ד הלכות נזירות,ה,ט"ו לא התקבלה להלכה כלל].

לימודי הרפואה כוללים מגע עם חלקי מת שמטמאים, וכניסה יומיומית לבתי חולים אשר יש בהם טומאת אהל. לפיכך כהן אינו יכול ללמוד רפואה שהרי אינו יכול לעשות זאת מבלי לעבור על איסורי תורה. ואף שתיאורטית ניתן לייצר מודלים מלאכותיים של גופות ואברים ולעבוד איתם, הדבר אינו מעשי, ומן הסתם גם "אינו דומה". אמנם פיקוח נפש דוחה כל התורה, וכאשר כהן יכול להציל חיים -עליו לעשות זאת גם במחיר של היטמאות האסורה לו, וכן כהן שכבר משמש בפועל כרופא, אולם אין להסיק מכאן שיהיה מותר לו להיטמא בכדי ללמוד את מקצוע הרפואה [כפי שנכתב בקובץ תושבע"פ,ו] משום שלימוד רפואה אינו בגדר "פיקוח נפש לפנינו". נכון שאי פעם הרופא יקלע למצבי פיקו"נ, אבל יש רופאים רבים אחרים, וכל ההתייחסות של פיקוח נפש לגביו מתחילה רק כאשר הוא עוסק במקצוע בפועל. ערך לימוד הרפואה גדול מאד, ויש לעודד את המתאימים לכך, אולם לא מצינו שחובה על כל יהודי [שאינו כהן] להשתדל לכתחילה ללמוד דווקא רפואה.

וכתב הרב הרצוג שאמנם איננו מורה היתר לכוהנים ללמוד רפואה, אבל היות ויש לצרף מספר ספיקות באיסורים, לכן: "יש לצדד בזכותו של כהן שומר תורה ומצוות שלומד רפואה שלא להחתימו בחותמת של עבריין" [שו"ת,יו"ד,ב,קמ"ה]. ואכן יש כוהנים יראי שמים שלמדו רפואה בהיתר אישי [הרב גורן –תורת הרפואה] המסתמך על צירופים הלכתיים, אך אין ללמוד מהם לגבי אחרים.