"ופדויָו מבן חודש תפדה..." [במדבר,י"ח,ט"ז]

"ואחר שלושים יום יפדנו מייד, שלא ישהה המצווה" [שו"ע,יו"ד,ש"ה,י"א] זמן הפדיון הוא אפוא ביום ה 31, דהיינו ארבעה שבועות ועוד יומיים מיום הלידה. ואם חל בשבת נהוג לקיים את הפדיון במוצ"ש. 

אם ברית המילה נדחית בינתיים בשל סיבה רפואית למרות שמשקלו תקין ונולד בזמן ויום הפדיון הגיע בטרם ניתן למולו, אין לדחות את הפדיון ויש לפדותו לפני המילה. וכתב הרב יצחק ניסים זצ"ל שאם ההורים מבקשים להמתין, יש להם על מישיסמוכו [שנה בשנה, תשכ"ב]. ואם ניתן לעשות את שניהם באותו יום –יש להקדים המילה.

כאשר התינוק נולד פג ובשל כך מטופל באינקובאטור, האם פדיונו של הפג יתקיים ביום ה 31 או שמא יש להמתין? -נחלקו בכך פוסקי הדור. הרב ברייש ["חלקת יעקב",ג,ק"ט] וכן הרב ולדנברג [ציצ"א,ט,כח] ויבדלח"א הרב אלישיב [מובא ב"שיעורי תורה לרופאים" לרב זילברשטיין, כרך ב] סברו שבכל מקרה מונים שלושים יום מהיום שבו יצא הוולד לאוויר העולם, ופודים אותו בברכה גם אם היה ועדיין זקוק לחמצן וטיפול תמידי. במצב זה, נראה שאין הכרח לפדותו בפגיה, וניתן לעשות זאת גם שלא בנוכחותו, אלא שיש לשנות מעט מהנוסח המקובל בהתאם לכך [ראה הרב פרופ' נריה גוטל, ניב המדרשיה] לעומת זאת, דעת הגרשז"א [הובא בנשמ"א,יו"ד,ש"ה] ויבדלח"א הרב ווזנר, שאם התינוק לא יכול היה לשרוד ללא האינקובאטור אין הוא נחשב עדיין לנולד שהרי "לא כלו לו חדשיו" והוא עדיין בגדר "ספק נפל" ונחשב כהמשך ההריון. לדעתם, יש להתייחס ליום יציאתו מן האינקובאטור כיום לידתו, ולמנות ל' יום. אולם אם יום שחרורו מהמכשיר חל לאחר תאריך הלידה המקורי המשוער, יש לפדותו מייד בברכה ואין צורך להמתין. בשאלת אמת יש להיוועץ ברב פוסק.