אהובינו היקרים, ה' עליהם יחיו

הנה בפרשת השבוע הבאה עלינו לטובה ולברכה מוצאים עניין מי מריבה, בסוף הארבעים שנה בני ישראל עומדים במצב קשה, אין מים לשתות, מרים אשר היה המים בזכותה נפטרה ובני ישראל עומדים בצער גדול מול משה רבנו ומבקשים ממנו פיתרון למצב החמור, סכנת חיים, אין מים לשתות ומשה רבנו עומד ובחסדי ה' נפתרת הבעיה ומן הסלע יוצא מים. למים אלו התורה הקדושה קוראת מי מריבה.
וקשה הרי זה מיי ברכה להנצל מלמות מצמא במדבר, מדוע שמם נקרא לדורי דורות מי מריבה?.
אלא אפשר לבאר יסוד גדול, אשר כל ירא ה' ישימו מול עיניו כל הימים. הגמרא מביאה מעשה ברבי פנחס בן יאיר, שהלך בדרך עם חמורו והגיע לנהר, רבי פנחס גזר על הנהר ונקרעו המים כמו בקריעת ים סוף. פעם אחת ראה רבי פנחס עוד יהודי בדרך לעשות מצוה גזר רבי פנחס שוב על הנהר ונקרע גם לאותו יהודי, עמד שם גוי וראה את זה, משום דרכי שלום קרע גם לו את הנהר. וקשה, מה סוד כוחו של רבי פנחס בן יאיר לקרוע כך את הנהר שלושה פעמים?. וכך מצאנו בכל הדורות צדיקים וחסידים אשר שינו סדרי מעשה בראשית והפכו ושינו את הטבע.
אלא אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול, כל הבריאה כולה מורכבת מארבעה יסודות, אש, מים, עפר ורוח וידע האדם שכל המידות אשר טבועים בו באים מן היסודות האלו. כעס וקנאה באים מיסוד האש שבאדם, עצבות ועצלות והעדר זריזות באים מן העפר, גאוה והתנשאות באים מיסוד הרוח, תאוה וחומריות באדם באים מיסוד המים. ועל פי דברים קדושים אלו יובן, כאשר האדם שולט על הארבעה יסודות האלו נהיה שולט על כל הבריאה כולה ובכוחו לשנות סדרי מעשה בראשית והנה רבי פנחס בן יאיר שלט על יסוד המים שוב, שזה כח התאוה ועל ידי כך שלט על כל המים שבעולם.

וכך מצאנו אצל יוסף הצדיק, בקריאת ים סוף אמרו חז"ל: הים נקרע בזכות יוסף הצדיק, "הים ראה וינוס" מה ראה?, הקשו חז"ל ותרצו ואמרו: ראה ארונו של יוסף, על ידי שיוסף שלט על התאוה שלו נהיה בכוחו לשלוט על מימי העולם וכאשר ראה הים את ארונו מיד נס מפניו.
והנה כשראו בני ישראל שמרים נפטרה ואין להם מים באו לרבם משה רבנו אשר כולם ידעו שגדול וקדוש הוא וביקשו ממנו מים לשתות וכל עדת ישראל היו בטוחים, ודאי משה רבנו הקדוש ונורא מיד ידבר אל הסלע ובכח קדושתו, ששולט על הארבעה יסודות ובודאי על יסוד המים אשר ממנו כח התאוה, מיד יוציא להם מים ויהיה להם ולכל העדה לשתות. והנה רואים בני ישראל שמשה רבנו מתמהמה ולא מוציא מהר מים. ואז התחילו רינונים על משה רבנו היכן כוחו על יסוד המים?, מדוע הוא לא מוציא לנו מים לשתות?, משמע שהוא פגום במידת התאוה ולכן אין בכוחו להוציא מים לבני ישראל. ולכן הגיעו למצב שחשדו את משה רבנו באשת איש, טענתם הייתה: היכן כוחו של משה על המים שהם סמל ויסוד התאוה?.
ולכן המים האלו נקראים מי מריבה, הם הביאו מריבה בין משה רבנו שחשדוהו לבין כלל עם ישראל, שלא הבינו מדוע משה רבנו אינו מוציא מהר מים לכלל עם ישראל מכח קדושתו.

ובאמת נקשה, היכן גדולתו של משה, מדוע לא יצא מהר מים לכל העדה אשר הייתה בסכנה גדולה של צמא במדבר?.
אלא אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול, הגמרא במסכת מועד קטן מספרת שכאשר רבה בר רב הונא ורב המנונא נפטרו, ביום אחד, כל עם ישראל לקחו את שניהם לקבורה בלוויה גדולה, הגיעו לנהר שהמעבר בו היה צר מאוד והמעבר הספיק רק לגמל אחד שהיה נושא ארון אחד לעבור, נעמדו שני הגמלים נושאי העגלות ולא זזו, החכמים שהיו בלוויה התפעלו מהמחזה: איך הגמלים נושאי הארונות עומדים כך ומכבדים אחד את השני. והנה עובר שם ישמעאלי ושואל את החכמים, מדוע אתם לא זזים וכך עוצרים את כל המעבר בגשר?, עמדו החכמים וסיפרו לישמעאלי על המחזה המיוחד אשר הם רואים והם החכמים לא רוצים להתערב מי יעבור ראשון. אמר הישמעאלי, מה שמם של שני הצדיקים האלו?, ענו לו החכמים: אחד שמו רבה בר הונא ואחד שמו רב המנונא, שאל הישמעאלי את החכמים: מדוע לצדיק אחד מזכירים את אביו והשני לא מזכירים את שם אביו, ענו החכמים ואמרו לו: אחד צדיק בן צדיק לכן מזכירים את אביו ואחד הוא צדיק אבל אביו איש פשוט. אמר הישמעאלי: תתנו לצדיק בן צדיק לעבור ראשון ואחריו יעבור הצדיק שאביו לא היה צדיק. איך שסיים הישמעאלי את דבריו הגמל שהיה נושא את רבה בר רב הונה התחיל ללכת וכמו שרב המנונא נתן לו כבוד כפי שאמר הישמעאלי.
ואמרו חז"ל איך שמחזה נורא זה הסתיים נשרו שיניו של הישמעאלי ביסורים גדולים ובעיבות הפה בצורה קשה ביותר. והנה קשה, מדוע נפלו שיניו והצטער מאוד, הרי זה מה שהיה נכון ולראיה: זה מה שעשו הגמלים?.
אלא פה נלמד יסוד גדול, גם אם אתה צודק אל תתערב במקומות של צדיקים וחסידים גדולים, כל מי שהתערב במחלוקת של צדיקים ניזוק. ומול עינינו בכל עת, לפני יותר מחמש שנים אדמו"ר גדול נפטר ואחד מן החסידים החשובים ובעל הצדקה הגדול באותו חסידות היה קרוב אלינו קירבה גדולה ביותר ואהבה מרובה הייתה לנו כלפיו ובני אותו אדמו"ר נכנס השטן וריקד ביניהם ומחלוקת גדולה נהיית שם עד עצם היום הזה. ואותו חסיד ירא ה' נכנס במסירות נפש ביניהם, אך הזהרנו אותו זהירות גדולה: זה אש גדול ביותר, כל צד שתיקח יביא חורבן והרס על חייך, אך הוא מסר את נפשו על אמונתו ובאותו חודש מצאו אצלו המחלה הארורה ובאותו פרק נפטר מן העולם. אין מחלוקת בין גדולים אשר יוצאים נקיים ממנה. ללחום נגד הרשעים זו מצוה גדולה, אך בין צדיקים זה סכנה גדולה מאוד.
ולכן, אותו ישמעאלי, נתן את דעתו בעניין של צדיקים, אפילו שהוא צדק נענש בשיניו עונש גדול ביותר.
וזה מה שקרה לבני ישראל במי מריבה, משה רצה להוציא את המים, מאבן מסויימת, אך פתאום כולם ניהיו חכמים, נבונים, גאונים, כל אחד אמר את דעתו מאיזה אבן יותר טוב להוציא את המים ופתאום ניהיו ה"מורים" ומדריכים את משה מה יותר טוב לעשות. לכן קורה להם משה רבנו: "שמעו נא המורים", מלשון מורה. ועל ידי זה שנהיו חכמים יותר ממשה על פי דעתם, הורידו מכוחו של משה. משום שכשפחות מאמינים מורידים את כוחו של הצדיק. ומזה נגרר החורבן וכל ההרס שנהיה מי מריבה ושמם לנצח נצחים יקרא מי מריבה, מים שגרמו מריבה והתישו את כוחו של משה. ובגללם נגזרה מיתה על משה ולא זכה להכנס לארץ ישראל.
לכן בימים אלו, אשר מחלוקות הכל בכל, נזהר ונשמר לא לתת עצות ונהיה המורים.
וכך נקרב הגאולה ולא ח"ו נרחיקה ונזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.