"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בנ"י לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם, המה מי מריבה אשר רבו בנ"י את ה' ויקדש בם" (כ,יב-יג). פרש"י 'יען לא האמנתם בי-גלה הכתוב שאלולי חטא זה בלבד היו ניכנסין לארץ כדי שלא יאמרו עליהם כעון שאר דור המדבר שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ כך היה עון משה ואהרן, והלא "הצאן ובקר ישחט" קשה מזו?-אלא לפי שבסתר חסך עליו הכתוב וכאן שבמעמד כל ישראל לא חסך עליו הכתוב מפני קידוש השם'. והנה צריך להבין, הרי נאמר בדברים בהקשר למרגלים שמשה אומר שה' כעס עליו וגזר שלא יכנס לארץ, אז איך כאן אומרת התורה שהטעם הוא מי מריבה?-אלא שע"פ רש"י אפשר להבין שמצד האמת ניגזר על משה שלא יכנס לארץ בגלל המרגלים(מהטעם שמשה לא רצה שהמלאך יוליכם-כמו שמסביר מרן גדול הדור הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א,או מטעם שלא ראוי שהוא יכנס ואילו עדתו שהנהיג לא יכנסו-כמו שמובא טעם במדרש מדוע לא ניכנס) אלא שכיון שאנשים רואים שמשה לא ניכנס לארץ כמו שאר בני דורו, היו אומרים שחטא כשאר אנשי דורו במרגלים, לכן עוכב הדין מלחול עליו. אולם כאן כיון שחטא בחטא חמור שבגללו ניראה שראוי שלא יכנס לארץ כעונש, אז חל עליו הדין שלא יכנס לארץ כמו שנאמר בדברים(כי לא יחשדו שלא ניכנס כי חטא במרגלים,אלא בשל חטא מי מריבה). אי נמי-מובא ברש"י מחז"ל 'המה מי מריבה-הם הניזכרים במקום אחר, את אלו ראו אצטגניני פרעה שמושיען של ישראל לוקה במים לכן גזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו'. והנה מי מריבה קרה בעקבות מות מרים(שפסקה הבאר שבזכותה), שהיא עמדה ליד היאור, ואולי לכן גם ראו המצריים שיש קשר ליאור, ולכן חשבו שהיאור יכהו. ואולי יותר מזה-מדוע זכתה מרים שבזכותה תהיה הבאר לבנ"י במדבר?-אלא שהיא עשתה חסד עם משה בקשר למים, ששמרה עליו ביאור, ולכן כשמשה היה המנהיג ניתן דרכה חסד של מים כראוי בזכות החסד שעשתה. וכשבטלה הבאר קרה בעקבותיה מי מריבה, כך שמי מריבה קשור ליאור ולכן ראו המצריים עונש למשה כעין מהיאור. והנה דרשו חז"ל על המתאוננים שכשמשה אומר "שש מאות אלף רגלי העם" (יא,כא) שמשה אמר לישראל שבזכותו ניצלו מגזרת פרעה(סוטה יב,ב) ומה הקשר?-ופרשו המפרשים שהפסיקו את הגזרה כשמשה ניתן במים. אולם מה זה קשור לנאמר שם?- אלא שרש"י מביא שם מחלוקת בין ר"ע לר"ש, האם משה אמר שאין לו כ"ך הרבה בשר לתת להם, או שאמר כבקשה למען עם ישראל שלא ראוי שיאכלו כ"ך הרבה ויהרגם אח"כ. וניראה שחלקו על מה להסתכל, על הצד של ממון משה שאין לו לתת כ"ך הרבה-שזהו ר"ע, או על הנס שיקרה וינתן להם בשר משמים שאז זהו דברי ר"ש שלא ראוי שיהרגם אח"כ. ומימלא על הצד של הנס יש כאן חסד(של ה' שנותן, ומשה שמבקש רחמים לעם) ולכן סמוך שם (שהובא ממש באמצע) לסנהדרין,שהם השוטרים המוכים על בנ"י במצרים (שזהו עניין חסד). והנה אלדד ומידד (שמובאים מיד אח"כ) התנבאו שמשה לא יכניסם לארץ,ומדוע התנבאו זאת?-אלא שזה נבואה בהקשר של הסנהדרין, שקשור לרצון בנ"י לבשר, שה' נתן למשה שיעזרו לו(בעקבות המתאוננים), ולכן התנבאו שמשה חטא בצד הגשמי, הטבעי, שאמר שאין לו מספיק בשר (ר"ע). אולם כיון שזה בחשאי הודגש הצד הניסי (ר"ש) שבא לחסד. וזה קשור למי מריבה שקרא להם מורים, שלא התנהג איתם בחסד ורחמים, ולכן חטא והוזכר הצד הטבעי שבמתאוננים, ולכן נענש וטעה והכה בסלע ומנע קידוש השם, שהמים בזכות חסד (כמו זכות מרים) ולכן נענש וטעה. ולכן המתאוננים קשורים קצת למי מריבה, ולכן התנבאו אלדד ומידד שלא יכנס, בהקשר למתאוננים. ולכן גם קשור המתאוננים ביאור, ולכן נירמז שבזכותו פסקה הגזרה כשראו המצריים את מי מריבה. ואילו משה היה עושה חסד ולא מקניט את בנ"י, היה קידוש השם, וגם מעשיו שבחסד זהו קידוש השם, כמו ת"ח שמתנהג כמו שצריך שזהו קידוש השם, כך קשורים אחד בשני (קידוש השם בחסד, ובהוכחה שאפילו הדומם מקשיב לה'-מי הבאר) והנה א"י היא מקום השכינה והתורה, ולכן חשוב לריבוי חסד, שהרי תורת אמת היא תורת חסד,ולכן נחרב הבית על שנאת חינם, ומא"י מקדשים את שם השם בעולם,ולכן חשובה בחסד בא"י. ומשה שכאן פגע בחסד נענש שלא יכנס לארץ שהיא מקום החסד וקידוש השם בעולם. ובמרגלים ה' כעס על משה וגזר שלא יכנס, אולם אולי בשל החסד שעשה משה לבנ"י, שרצו לשלוח מרגלים ולא חשב שיחטאו ולכן עשה רצונם כחסד, אז על אף כעס ה' וגזרתו שלא יכנס היה לו פתח ליכנס בשל החסד שמחובר לא"י (ולכן עם אותו הדור לא היה ניכנס אבל דור אח"כ אולי כן) וכיון שחטא במי מריבה בהקשר לחסד ואי קידוש השם, ניגזר שלא יכנס כלל, וסופי.