לפני שנים שמעתי חידוש אדיר וניפלא ממו"ר מרן גדול הדור הגאון האדיר המקובל(מעטים ידעו את גדולתו בקבלה..) הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, על פרשת קורח. מרן הגאון תמה איך העיז קרח לחלוק על משה, גם אם קינא ום אם ראה את שמואל יוצא מחלציו, עדיין לא מובן כיצד חלק.. והסביר מרן הגאון שישנה גמרא במנחות(כט ב) 'אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות אמר לפניו רבש"ע הראהו לי אמר לו חזור לאחורך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו חזר ובא לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני אמר לפניו רבונו של עולם הראיתני תורתו הראני שכרו אמר לו חזור [לאחורך] חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני'. הקשה על זה החיד"א אם משה שמע לא הבין כלום, אז איזה מן תורה ר"ע לימד? ותרץ שנאמר בנדרים(לח א)'חכם – רב ושמואל דאמרי תרוייהו: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם ניתנו למשה חסר אחת, שנאמר: "ותחסרהו מעט מאלהים". ופרש האר"י הקדוש שמשה היה בשער ה49 ואילו ר"ע כיון שמסר את נפשו על התורה זכה להגיע לשער ה50 ולכן הבין דברים בתורה שמשה לא הבין. והוסיף על זה מרן הגאון שבמדרש מופיע שקרח היה מטועני הארון, ונאמר במדרש (במדבר רבה ה א) שהיו בני קהת בורחים מהארון כיון שהיה לפעמים הורג את נושאיו.. ומימלא יוצא שקרח טען שהוא מוסר נפשו על התורה והקדושה שהרי נושא את הארון בסכנת חיים, ומימלא הוא בשער ה50 ומימלא גדול יותר ממשה ולכן ראוי לחלוק עליו.  עכ"ד הניפלאים והמאירים באור יקרות.