"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן"(טז, א)

ללוי היו ארבעה בנים: עמרם הבכור, יצהר אחריו, חברון ועוזיאל הקטן. כשראה קרח שמשה רבינו ע"ה מינה,

ע"פ רצון ה', את בן דודו הקטן אליצפן בן עוזיאל לנשיא בני קהת במקום בן דודו הגדול קרח בן יצהר קנאה

אחזה בו ויצא לחלוק על משה כפי שתורגם ואתפליג קרח מלשון פילוג, בטענה שמשה קיבל מלכות ואהרן ובניו

את הכהונה ומי ראוי ליטול את השנייה, לא השני?! הריני חולק ומבטל כל מה שנעשה על ידו(תנחומא א).

קורח ניסה לערער את מעמדו של משה בקרב העם והחל להקשות קושיות כגון: טלית שכולה תכלת, מה היא

שיהא פטורה מן הציצית? אמר לו משה: חייבת בציצית. אמר לו קרח: טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה,

וארבעה חוטין פוטר אותה?! בית מלא ספרים, מהו שתהא פטורה מן המזוזה? אמר לו: מחייבת במזוזה.

אמר לו: כל התורה כולה 275 פרשיות שיש בה, כולן אין פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות

את הבית?! אמר לו: דברים אלו לא נצטווית עליהם, ומלבך אתה בודאם(תנחומא ב)

ומהתבוננות הדברים הנ"ל אולי אפשר לומר שע"י דיבורו גילה דעתו כלומר רצה להסיט את הציבור למקום

אחר כדי להסתיר את כוונתו האמתית לקבל את הכהונה שמעמדה גבוה יותר מהלויים ומשם בסופו של דבר

להיות המנהיג במקום משה, וכי יעלה על הדעת שמשה רבינו, הרועה הנאמן, ימציא דברים מלבו ו/או יבצע

מינויים לא כשרים, חס ושלום! שהרי הקב"ה צוונו במעמד הר סיני את כל המצוות דקדוקיהם ופרטיהם וכמובן

שגם מצוות ציצית ומזוזה בתוכם.

ומזה תבין שהמחלוקת שלו לא הייתה לשם שמים אלא לשררה ולכבוד כי לא הסתפק להיות לוי אע"פ שהיה

מטועני הארון(שם) היינו החשובים שבלויים ועל זה אומרים חז"ל ויקח קורח - לקח מקח רע לעצמו(סנהדרין קט:(

ונראה לומר שמאותה נקודה שהחל במחלוקת התרחק מהבורא יתברך כי בדבריו נשמע שחלק על דבר ה'

כמו שכתוב כל החולק על רבו כחולק על השכינה(שם קי:) וזה רמוז בשמו קורח אותיות רחוק היינו התרחק

ע"י מעשיו עד שלא ראה לנגדו את ה' יתברך אלא את טובת עצמו בלבד. 

ועל זה נאמר במדרש בסודם אל תבוא נפשי(בראשית מט)אלו המרגלים בקהלם אל תחד כבודי זה קרח אמר

יעקב לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע לא במרגלים ולא במחלוקת של קרח לא ייזכר שמי על אותן הרשעים

וכו'(תנחומא ד.מד"ר יח, ה) והדבר תמוה למה הזכיר את ייחוסו של קורח עד שבט לוי כי פשוט שגם הם לא היו

רוצים להיזכר בשייכות למחלוקת קרח ועדתו אלא יש לומר אולי שהכתוב בה להצביע על התחלת המחלוקת

ושורשה והיא שנחלק שבט לוי לשניים והבדיל המאציל יתברך בין הכוהנים ללויים והנה לך חיזוק וראיה

לכוונתו הסמויה של קרח לשנות סדרי בראשית כמוסבר לעיל.  

ומיד החל לשכנע בדברים שפונים לרגש השומעים ולהתסיס את שונאיו של משה מימים ימימה הרי הם דתן

ואבירם שלא היו צריכים הרבה שכנוע כדי להצטרף למחלוקת ואיתם נסחפו 250 ראשי סנהדראות  שבהם

רובן משבט ראובן שהיו חונים ליד בני קהת ועל זה אמרו חז"ל אוי לרשע אוי לשכנו.

משה רבינו מבקש למשוך זמן עד הבוקר שבו יקריבו את המחתות מהסיבה שאולי השתנה משהו בזמן הזה

במחשבתו של קורח ובמקביל מנסה לשכנע את דתן ואבירם לחזור בהם אך כל מאמציו לא עלו יפה והם

המשיכו להחזיק במחלוקת. וכמו כן הוא הולך ומזהיר את 250 איש המבקשים כהונה שרק מי שיבחר מכם

יצא חי וכולם אובדים  שנאמר: והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש(תנחומא ה).

וצריך להתעמק מה הגורם שהביא אותם להחזיק במחלוקת ולא הרפו שהרי כולם היו אנשים חכמים?

אע"פ שעינו של קורח הטעתו היה לו לכאורה על מה להתבסס שראה שיצא ממנו שולשלת גדולה, עומדת

הימנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן. (שם), אבל על מה התבססו האחרים בשיקולם להסתכן בנפשם!

וראיתי פירוש מדהים של "הנעם אלימלך" שאומר שבוודאי שכוונתם היה גדול מאוד לשם שמים כי תשוקתם

הייתה לכהונה גדולה ולהקטיר קטורת לפני ולפנים וקשה הלא צריך לזה דביקות גדול אלא ע״כ צ״ל  שזה גופא

הייתה כוונתם וכו' כי לדביקות צריך יראה גדולה שלא ייהנה ממנה להנאת עצמו כלל רק התפשטות גמור וזהו

היה חטא נדב ואביהוא וכו' וזו היה על שהורו הלכה בפני רבן פירוש שהם עשו כך מדעתם קודם ששמעו מפי

רבן וכיוונו האמת ובאו לידי הנאה מזה ובשעת הדביקות לא היה להם לחשוב הנאתם כלל וזה עצמו היה חטא

ר״ן איש וכו', ע"ש.

ותוצאת המחלוקת של קורח ועדתו הייתה שהארץ פתחה את פיה וכולם נבלעו בשאול תחתיות ועד היום

הם צועקים משה אמת ותורתו אמת והן בדאין.(תנחומא יא) ה' יתברך ייתן לנו דעת ותבונה לחשוב רגע לפני

שנכנסים למחלוקת שאין מנצחים אלא רק מפסידים! ונתרחק מהמחלוקת כמו מאש ובכך נרבה שלום ביננו

וזה שווה יותר מהכול.

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

כל העולם מלא מחלוקות, הן בין אומות העולם, וכן בכל עיר ועיר, וכן בכל בית ובית - בין השכנים, ובין כל אחד

עם אשתו ובני ביתו ומשרתיו ובניו וכיוצא בזה; ואין מי שישים אל ליבו התכלית, שבכל יום האדם מת, כי היום

שעבר לא יהיה עוד, ובכל יום מתקרב למיתה, ואיך יש לו פנאי לבלות זמן על מחלוקת. על כן מי שהוא בר דעת

קצת, - צריך לשים לב לזה, וימשיך על עצמו אריכות אפים, ולא יאבד ימיו ע"י מחלוקת קטנה או גדולה, רק

יעצור רוחו וכעסו, ויהיה לו שלום עם הכול(סימן מחלוקת ומריבה, אות לו). 

                                                            "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה