'אלה החוקים והמשפטים והתורות,החוקים אלו המדרשות,והמשפטים אלו הדינים,והתורה מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל-אחד בכתב ואחד בע"פ. א"ר עקיבא וכי שתי תורות היו להם לישראל? והלא תורות רבות ניתנו להם לישראל-"זאת תורת העולה" "זאת תורת המנחה".. בהר סיני ביד משה מלמד שניתנה התורה הלכות ודקדוקיהם ופירושים ע"י משה מסיני'(ספרא). לכאורה מה הקשר בין חוקים לדרשות?-לכן ניראה שודאי הכוונה לדרשות של החוקים-שזהו הלכות שדורשים את פרטיהם בפס' ,המשפטים זהו הדינים-בתי משפט-ושני אלו זה ע"פ הפס' ,אולם ישנם פעמים שההלכה אינה כמו פשט הפס'-וזהו "והתורות" שתי תורות ,שיש בכתב ויש בע"פ, שסותרים זה את זה, וכך לומדים מה שכתוב בכתב ומה שנאמר בע"פ, ופוסקים ע"פ הבע"פ וכך מפרשים את הפס' ע"פ הבע"פ. וזהו 'מלמד שניתנה התורה הלכות ודקדוקיהם ופירושים' ,שהלכות זהו "החוקים" ,ודקדוקיהם זהו דקדוק בדין ,שכל מקרה יש לו משפט אחר בדין,שצריך לדדיק בסברות לחילוק בדינים שונים ולכן זהו "והמשפטים" ,ופירושים זה איך לפרש את התורה שלא כפשטה אלא ע"פ ההלכה שבע"פ וזהו "והתורות". וברור שר"ע מודה לזה שההלכה ניפסקת ע"פ המסורת שככה דורשים את הפס' גם נגד פשטם-אז מדוע חולק? והנה הלשון 'וכי שתי תורות היו להם לישראל' קצת מוזר שמהו לשון 'היו' היה צ"ל 'ניתנו לישראל' כמו בהמשך דבריו?-אלא ניראה שר"ע בא לעמקם של הדברים, שר"ע היה דורש תילי תילים של הלכות על כל קוץ כך שהיה מתעמק מאד לעמקם של הדברים. לכן מסכים עם הת"ק שיש 2 תורות, אלא שמדוע יש 2 תורות?-וניראה שבתורה שבכתב זהו התורה שהיתה אצל המלאכים, ובה יש גם דברים ע"פ דין קשה כראוי למקום העליון של המלאכים השרויים בחומרה. אבל בעולם כאן הרחמים מאד מתגברים שלא כמו למעלה ,ולכן בעולם שחייב רחמים מרובים התורה באה לידי גילוי בצורה יותר של רחמים, שלכן לדוגמא משלמים כסף ולא מורידים יד(וכן אין בן סורר ומורה) וכדו' , ולכן יש תורה שבע"פ שזה דרך האנשים (בע"פ) שהם שורש העולם. לזה אומר ר"ע 'וכי שתי תורות היו להם לישראל' וכי רק גילוי של תושב"ע מובא בצורתו זו בעולם, הרי יש עוד הרבה צורות שבאו לידי ביטוי בעולם שלנו(שת"ק מסתכל על הכלליות,רחמים בעולם, ור"ע מסתכל עד הפרטי עד התפרטויות נוספות) וזהו 'והלא תורות רבות ניתנו להם לישראל'  באו התורות  לגילוי בעולם בצורות נוספות, וזהו '-"זאת תורת העולה" "זאת תורת המנחה" "זאת תורת האשם" "זאת תורת זבח השלמים" "זאת התורה אדם כי ימות באהל"-' שמנה 5 תורות וזה כנגד הנאמר בפס' קודם "ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים" וגו' (כו,מד) ודרשו על זה חז"ל 'ושמואל אמר "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם" לא מאסתים-בימי יוונים,ולא געלתים-בימי נבוכדנצר,לכלותם-בימי המן,להפר בריתי אתם-בימי פרסים,כי אני ה' אלקיהם-בימי גוג ומגוג'(מגילה יא,א) שגם כאן יש 5, שזהו כנגד 5 התורות שהביא ר"ע . שגם "בהיותם בארץ אויביהם" שהם בגילוי של דין שניגזר עליהם משמים-בא ה' ומשתף רחמים, וזהו גילוי של הרחמים בעולם מכח קשר הקדושה של התורה ובנ"י וה' בעולם. הכל ניתן למשה בחיבור הקדושה והתורה בסיני, ובא בגילוי בצורה כזו ואחרת בזמנים שונים ע"פ ההקשר, וזהו שפעם בא מגילוי עמוק של "זאת תורת העולה" ופעם אחרת מ"זאת תורת המנחה" וכדו'. בכולם נאמר "תורת" ,אבל גם נאמר "זאת" כמו "ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם" וגו' . לכן זהו אח"כ ההמשך של ערכין, שמקשר בין האדם וקדושה לנתינה לה' -קשר לה', וגם בערכין יש 5 סוגים: א.בן חודש עד 5, ב.5-20, ג.20-60, ד.60 ומעלה, ה."ואם מך הוא " וגו' ,כנגד 5 הסוגים של קשר קדושה עם האדם בעולם.