בס"ד

לג בעומר במירון - ל"ג בעומר

בעל עטרת זקנים על שו"ע כתב מנהג א"י שנוהגים לילך על קבר רשב"י ז"ל ובנו ר"א ז"ל ביום לג בעומר. גם בעל "הערוך השולחן" כתב "הילולא דרשב"י בארץ ישראל מרבים בתפילה ובהדלקת נרות על קברו הקדוש ואומרים שנסתלק ביום זה, וגם יצא מהמערה ביום זה". בספר ימי שמואל מסופר עובדא מעניינת על הגה"צ רבי שמואל העליר זצ"ל רבה של צפת, שבערוב ימיו אמר למקורביו לפני לג בעומרכי השנה לא יוכל כנראה לעלות למירון לציון הקדוש מפאת חולשתו וקושי טלטול הדרך בחמורים וכו'. והנה ביום לג בעומר מוצאים אותו שהגיע למירון לציון הרשב"י, שאלוהו הרי אמר שלא יעלה, השיב להם כי ראה בחלומו שאומרים לו את לשון הכתוב בעזרא (יט) "וכל אשר לא יעלה בית אלוקים רכושו יחרם", על כן היה מוכרח לעלות. יש שאומרים בשם האר"י ז"ל, אשר ביום לג בעומר עומד התנא אלוהי רבי שמעון בר יוחאי על ציונו הקדוש ומברך לבל אחד ואחד הבאים שמה למירון לכבודו לשמוח שם בשמחת ההילולא רבתי שלו. ציון הרשב"י. נתאמת לנו מאנשי אמת אשר השמחה על ציון הרשב"י היא שלא כדרך הטבע, דכתיב (משלי יג-ט) אור צדיקים ישמח. בני יששכר ציון הרשב"י. אם לומד על ציון הרשב"י עם חבר, אז משפיעין עליו רזין זה לזה ומבטלין הקליפה. מהרצ"א מדינוב זי"ע פעם אחד היה פחד נורא מן הערביים שרצו לבטל ההילולא דרשב"י זי"ע ב לג בעומר, נראה כל הלילה ממש אש בוערת בתוך ביתו של הרב (הרה"ק רבי שלמה אליעזר אליפאנדרי - שקבע משכנו בעיה"ק צפת ת"ו בשנים תר"ע - תרפ"א) ופוחדו לדבר. ביום השני שלח הרב אחרי היהודים ואמר להם: עלי ועל צוארי תוכלו לסמוך ולעשות הילולא רבא כנהוג. וכן היה באין פוצה פה ומצפצף. מסעות ירושלים מאמר חיות אש פרק צפה הצפת אות לג הוצאת הנסיעה למירון. 'תני רב תחליפא אחוה דרבנא חוזאה, כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה וכו', חוץ מהוצאת שבתות והוצאות יום טוב והוצאות בניו לתלמוד תורה וכו' (ביצה סו: ופז.), ויש להוסיף וחוץ מ"הוצאות נסיעה למירון". ועיין בשיטה מקובצת (ביצה שם) בשם הריטב"א, שכתב, חוץ מהוצאת שבת ויום טוב, לאו דוקא הוצאת שבת ויום דהוא הדין בכל הוצאות של מצוה, אלא נקט הני דרגילי ושכיחי. רבי שלמה מזוויעהל זצוק"ל מירון של לג בעומר. חסיד בעלזא היה בתל אביב, גאון אדיר שהתהלך בצידי דרכים, ושמו ר' שמחה מונד זצ"ל. כל ימיו היה ר' שמחה טורח לעלות מירונה בלג בעומר. אף בהיותו ישיש מופלג, עושה היה את הדרך הארוכה על כל המאמץ הכרוך בכך. עוד ראוהו במירון ב לג בעומר אף כאשר עבר את גילו התשעים. מרגלא בפומיה אימרה מתוקה. יודעים אתם את ההבדל בין מירון של שאר ימות השנה למירון של לג בעומר, הבה ואומר לכם, כאשר הגביר יושב בביתו ואדם נצרך בא להתדפק על דלתו הרי שהגביר יושב ומברר על פרטי הבקשה, ואז אם נשאה חן בעיניו, מעניק את נתינתו המסוימת. אולם, כאשר גביר זה עורך חתונה לבנו, אז שופעות הנתינות לכל עבר, מחלק הוא לכל מבקש, אינו שואל שאלות. גדולה שמחתו, ועז רצונו שכל סובביו ישמחו עמו. בליל חתונה אין שואלים שאלות, כולם מקבלים. 'אז מפרעגט קשיא'ס איז ביטער' ,(כשמקשים קושיות זה מר). היה רבי שמחה מסיים, 'כששואלים ומבררים אין זה טוב, לא תמיד האדם ראוי, אך בלילה זה, של ההילולא הגדולה שעורך רבי שמעון במירון, לא שואלים שאלות, הכל ראויים, כולם מקבלים ושואבים בששון ממעייני הישועה.