לפיכך יש לשאול, שמה של פרשתינו "תזריע", לכאורה נוגד הוא את תוכן הפרשה, שכן פירוש המילה "תזריע" עניינה יצירת חיים חדשים, ואילו הפרשה עצמה עוסקת רובה ככולה בדיני המצורע, שעליו אמרו חז"ל (נדרים סד:), מצורע חשוב כמת.

ונראה לפרש כי "זריעה" פירושה הרקבת הגרעין לצורך צמיחת העץ, כמו כן בעונש הצרעת, הקב"ה אינו מייסר את החוטא למטרת עונש בלבד, חלילה וחס, אלא מטרת היסורים לחנך את החוטא שישנה את מעשיו והתנהגותו הלקויים. וכמאמר הכתוב (עקב ח', ה'): "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך". שהאב המייסר את בנו, אין בכוונתו להעניש או לנקום בבן על שהימרה את פיו, אלא לחנכו כדי שישנה את מעשיו.    

כן לגבי עונש הצרעת, וכמו שכתב בספר שמנה לחמו (בפרשתינו) וז"ל: "את הנגע בעור הבשר", ראשי תיבות: אהבה, כי הנגעים הם סימן אהבה, שהשם יתברך אוהב את ישראל, לכן אם יחטאו לפניו, פוקד אותם בנגעים כדי שיחזרו בחשובה, והם יסורין של אהבה. עכ"ל.

וזוהי כוונת דברי הרמב"ם (סוף הלכות טומאת צרעת) שכתב וז"ל: אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע, שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו, אם חזר בו יטהר הבית, אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית, משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן, אם חזר בו יטהרו, ואם עמד ברשעו עד שישרפו, משתנין הבגדים שעליו, אם חזר בו יטהרו, ואם עמד ברשעו עד שישרפו, משתנה עורו ויצטרע, ויהיה מובדל ומפורסם לבדו עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון הרע וכו'. עכ"ל.

ומתבאר, כי לעונש הצרעת יש תפקיד לחנך את החוטא, אשר מעתה ואילך ימנע מ"שיחת הרשעים" ומדיבור לשון הרע.       

לכך ראויה פרשתינו העוסקת בענייני צרעת להיקרא "תזריע", כי עונש הצרעת מהווה הרקבה לצורך זריעה וצמיחת חיים חדשים ומתוקנים. 

                                                                         (מאמר מתוך ספר נחלת שדה)