מובא בספרים הקדושים: "ויקהל" גימטריא "מקוה".

ונראה לומר בדרך רמז, שמשה רבינו קודם שציוה לישראל על השבת, הקדים ואמר להם על חשיבות הטהרה. וזאת משום, שכתב הרמב"ם (סוף הלכות מקואות) וז"ל: ...כך המכוין ליבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות, כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור וכו'. ע"כ. הרי שהמקוה נקרא "מי הדעת" וכן מצינו במסכת שבת (לא.), דעת זה סדר טהרות.

נמצא שכאשר אין טהרה – אין דעת, והרי איתא בירושלמי (ברכות פ"ה ה"ב) טעם להבדלה בברכת "חונן הדעת", "אם אין דעה הבדלה מנין".

ולאור זאת, כדי שישראל ידעו להבדיל בין הקודש ובין החול בין ששת ימי המעשה לשבת קודש, הוכרח משה להקדים וללמדם על המקוה שעל ידו יבואו לידי דעת. 

(מתוך ספר נחלת שדה)