כאשר הקב"ה התגלה לעם-ישראל במעמד הר-סיני הוא התגלה ע"י ירידה וצמצום, כמו שכתוב "וירד ה' על הר-סיני" ירד הקב"ה מהאחדות האלוקית  שה' אחד ושמו אחד להתגלות בשתים, כמו שדוד המע"ה אומר בתהלים "אחת דבר אלוקים שתים זו שמעתי"(תהלים ס"ב, י"ב) הקב"ה התגלה בשתי לוחות, התגלה בני רבדים של מצוות: בין אדם לחבירו ובין אדם למקום. כל דבר בעולם מתגלה בשתים: איש ואשה, חברותא, טיט ומלט, נייר ודבק ועוד דוגמאות רבות לעומת העולם האלוקי שהכל מאוחד, הכל לשם מטרה אחת לשם שמים, כמו שכתוב "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים" בעינינו זה שנים: מרבה וממעיט, אבל בעיני הקב"ה שניהם מכוונים לבם לשמים, "רחמנא לבא בעי".

 פרשיותינו מופיעות גם בזוגות: בראשית-נח (פרה הסתוריה), לך-לך-וירא (אברהם), חיי-שרה-תולדות (יצחק), ויצא-וישלח (יעקב),וישב-מקץ (בני יעקב בתור יחידים), ויגש-ויחי (בני יעקב בתור תחילת עם-ישראל).

כך גם בספר שמות: שמות-וארא (הכנה של הקב"ה ליציאת מצרים), בא-בשלח (ההכנות המעשיות לקראת יציאת מצרים (קרבן-פסח) ועצם היציאה), יתרו-משפטים (מתן-תורה- הכלל והפרטים), תרומה-תצוה (שכינה בישראל), ואז פרשת כי-תשא ללא זוג, ויקהל-פקודי (עשיית המשכן).

נשאלת השאלה למה אין זוג לפרשת כי-תשא?

החטא החמור שעם-ישראל חטא במדבר (חטא העגל) הוא גרם לזעזוע בקשר עם ריבונו של עולם שבעקבותיו הקב"ה אמר למשה "לך רד כי שיחת עמך" רד מגדולתך שרכשת בעקבות העם שאותו הנהגת, אותה ירידה ניתקה אותנו קצת בקשר עם ריבונו של עולם ולכן אין זוג לפרשת כי-תשא להראות שהחטא בא מצד הרע (מהסטרא אחרא) ולא מצד הטוב, האלוקי, יש לחטא זה צד אחד בלבד והוא מרובד נמוך, ארצי, גשמי.

אבל מתוך אותה ירידה וניתוק שהיה לנו עם הקב"ה זכינו להתחדשות מתן-תורה, ללוחות שניים לאחר שמשה שבר את הלוחות הראשונים ושחז"ל אומרים "שעל זה הסכימה דעת הקב"ה לדעתו של משה שנאמר "אשר שברת- יישר  כחך ששברת", והתחדשות זו באה להראות לנו שכל הירידות הם לטובה עם כל הקושי בירידה.

על זה חז"ל אומרים בתלמוד הירושלמי "גדול הוא קידוש-ה' מחילול-ה'" כלומר לא כפשוטו שקידוש-ה' הוא מצב יותר נעלה ממצב של חילול-ה' שהרי זה דבר פשוט,

אלא חז"ל באים ללמדנו שגם אם יש מצב של קידוש-ה' שבא מתוך מצב של חילול- ה' כמו בחטא העגל שיצא ממנו קידוש-ה' גדול שזכו לקבל לוחות שניים והתהדק הקשר בינינו לבין הקב"ה בצורה יותר טובה, כמו למשל איש ואשה שרבו וחזרו אז כעת הם יותר קרובים אחד לשני כי הם כבר לאחר מצב של מריבה וחכמים יותר ונזהרים יותר ומבינים אחד את השני יותר ורוצים להשתפר אז זה מצב קידוש-ה' שבא מתוך חילול-ה', לא מ"ם היתרון (כלומר אחד יותר מהשני ), אלא מ"ם היחס

(אחד מיוחס מהשני )  וזה מה שחז"ל חידשו לנו ש"מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד" (משום שלא התמודדו אף-פעם במצב כזה )

וכן חייל שעמד במצבי לחץ או מצבי חירום גדול מחייל שאף-פעם לא עמד במצבי לחץ   או מצבי חירום.

ושנזכה בעז"ה להיות במצב של עליה בלי ירידות ובלי נפילות ואם ח"ו ניפול נדע איך לקום.