הגמרא במסכת ברכות דף י"ב עמ' ב' דנה בעניין הוספת פרשת-בלק לקריאת שמע, כלומר, שיאמרוה בכל יום עם קריאת שמע. ומסבירה הגמרא שהסיבה שלא מוסיפים את פרשת בלק היא משום שזה - טורח ציבור (משום שהיא פרשה ארוכה).   הרב קוק זצ"ל בסיפרו "עין אי"ה", מסביר את ההווא-אמינא להוסיף את פרשת בלק לקריאת שמע : פרשת בלק מדברת על נצח ישראל, גדלותם של ישראל ועוצמתם הרוחנית והלאומית של עם ישראל. "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא"... "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו" עם ישראל קם ומשכים בבוקר ומתגבר על הפחד ונלחם בגויים. וזאת הסיבה שעם ישראל ראוי להכריז את שם ה' בעולם. "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" , ולא כשאר האומות או שהם דת או אומה, עם ישראל היא אומה ודת גם יחד - גם תורה וגם לאומיות. עם אחד שיכול להכריז על הקב"ה שהוא כללי ורוחני, כלומר גם רב גוונים (יש בעם דעות רבות וכיוונים שונים) וגם יש לו מטרה אחת לכל הגוונים מתוקף היותם עם ישראל, שהוא רב גוונים ויש לו מגמה אחת שדוחפת אותו קדימה לשלמות המציאות. אך לצערנו עם ישראל לא מסוגל לקלוט שילוב זה של שני קצוות כאלה ,גם לאומיות מחד וגם תורה מאידך. לכן יש טורח ציבור בלהסביר לעם ישראל שיש תורה יחד עם לאומיות. משום שאחד מתעסק רק בתורה והשני רק בלאומיות.

ובעזרת ה', שנזכה עוד בימנו שלא יהיה עוד טורח ציבור בלהסביר לעם ישראל שהתורה הולכת יחד עם הלאומיות, ומדינת ישראל היא יסוד כיסא ה' בעולם. וללא עם ישראל אין משמעות לתורה, משום שה' בחר בנו מכל העמים ואז נתן לנו את תורתו.