משלוח מנות ומתנות לאביונים קשורות בסעודת פורים, וטעמן ריבוי אהבה ואחווה שלום ורעות ["מנות הלוי" לר"ש אלקבץ, ששלח את ספרו זה כמשלוח מנות לחמיו]. על פי זה הסביר הרי"י ויינברג ["שרידי אש",א,ס"א] שזו הסיבה שאין מקדימים ברכת המצוות לשתי המצוות הללו, כי הברכה משקפת עשייה מתוך צווי "ואם הוא נותן רק עפ"י צווי הוא מפחית מידת האהבה, וכן הדין בצדקה".

לאור זאת ראוי לשים דגש על משלוח לכאלה שהדבר ירבה ויוסיף אצלם שלום ואהבה, ובכללם חולים שיתכן ואין "דורש להם", וכן כאלה שאינם יכולים במצבם להחזיר משלוח למביאים [ואגב, אין חובה להחזיר לשולח!] ומבלי לסתור את הנהוג לשלוח לידידים הקרובים. במקביל, ידאג החולה המוגבל למנות שליח שיקיים עבורו משלוח מנות ומתנות לאביונים, לפחות לרֵעַ אחד ולשני עניים.

הואיל והמטרה להרבות שמחה, יש לשלוח מנות שהחולה רשאי לאכלם. ואף שבסתמא אין צורך לוודא מראש מהם המאכלים האהובים על מקבל המנות, אבל אם ידוע שמסיבה רפואית הוא מנוע מלאכלם, וכגון ממתקים לחולי סוכרת, או מוצרים עתירי גלוטן לרגישים לכך, הרי שאדרבה -הבאתם עלולה לצערו ולא לשמחו. ובדיעבד כתב הגר"ע יוסף שליט"א שיצא ידי חובה כי מ"מ ראוי לבני המשפחה [יבי"א,ט, בהשלמות לסימן ע"ד]   

מתנות לאביונים: יש לעתים יהודים שככלל אינם בגדר עניים, אבל נקלעו למשבר כלכלי או להוצאה רפואית חריגה, והם זקוקים מאד למתנות בבחינת "די מחסורו" האמור בצדקה של כל השנה. הפוסקים סוברים שניתן לקיים בכך מתנל"א אם צריכים לכך באותו הפורים [הגר"ש ישראלי זצ"ל,מקראי קדש פי"א, יבדלח"א הגר"ח קנייבסקי,דרך אמונה,מתנו"ע פ"ט] ובמיוחד ע"פ הכלל שבפורים אין מדקדקים ו"כל הפושט יד נותנים לו" [בבא מציעא,ע"ח] 

מקורות

נשמ"א סוף או"ח

מקראי קדש, פי"א הערה מג

הרב עזריה אריאל בפורום רבנים