"ובנסע המשכן יורידו אתו הלוים ובחנת המשכן יקימו אתו הלוים והזר הקרב יומת" (במדבר א,נא). 'שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש, ושמע קול סופר שהיה אומר (שמות כח, ד) "ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד". אמר: הללו למי? אמרו לו: לכהן גדול. אמר אותו נכרי בעצמו אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן גדול. בא לפני שמאי, אמר ליה: גיירני על מנת שתשימני כהן גדול. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. א"ל: כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות, לך למוד טכסיסי מלכות. הלך וקרא, כיון שהגיע (במדבר א, נא) "והזר הקרב יומת", אמר ליה: מקרא זה על מי נאמר? א"ל: אפי' על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר קל וחומר בעצמו: ומה ישראל שנקראו בנים למקום, ומתוך אהבה שאהבם קרא להם (שמות ד, כב) "בני בכורי ישראל", כתיב עליהם "והזר הקרב יומת", גר הקל שבא במקלו ובתרמילו על אחת כמה וכמה! בא לפני שמאי, א"ל: כלום ראוי אני להיות כהן גדול?! והלא כתיב בתורה "והזר הקרב יומת"! בא לפני הלל, א"ל: ענוותן הלל, ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה' (שבת לא,א). ' ... ומה שתפס לרבותא אפילו מלך י"ל ע"פ מ"ש בכריתות ו' סע"ב לענין הא דכתיב ר"פ תשא באיסור הנאת שמן המשחה "ואשר יתן ממנו על זר", דמלך אינו בכלל איסור זה משום דאינו נקרא זר, כיון דמשוח הוא, וקמ"ל דאפ"ה לענין מה שנאסרו כאן בפרשה כלול גם מלך. ומה שתפס דוקא דוד המלך, י"ל שרמז לו גם זה דאע"פ שחביבים גרים להקב"ה [כמבואר במ"ר פ' משפטים ובכ"מ] ודוד מגרים אתא [מרות המואביה], ועם זה הוא גם מלך, ואע"פ כן הוא בכלל "והזר הקרב יומת", וא"כ אין לו להגר לקוות להגיע למטרתו שהתנה עמו. גם י"ל בכונת הלשון אפילו דוד מלך ישראל, ע"פ מה שמצינו גביה (דה"א ט"ו) "אז אמר דוד לא לשאת את ארון האלקים כי אם הלוים כי בם בחר ה'” וגו', וזהו שאמר אפילו דוד מלך ישראל, שכן מצינו שנזהר מעשות גם את העבודה השייכה ללוים, ומכש"כ עבודת הכה"ג' וכו'. אולי אפשר להוסיף שהזכיר את דוד כיון שהוא זה שבנה את יסוד המקדש, ופעל לקבע את מקום המקדש בירושלים (שעד אז היה המשכן במקומות שונים), ולכן זה מזכיר את הפס' כאן שמדובר על הקמת המשכן ועל בנייתו במקום שונה. נראה שבכוונה אמר לו הלל על מלך, כיון שהגוי התלהב מבגדי הכה"ג, והרי בגדי הכהנים הם משום שכך היו בגדי המלכות: '"לכבוד ולתפארת" – שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כמו שאמר הכתוב "כחתן יכהן פאר" (ישעיהו סא י), כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה … והאפוד והחשן לבוש מלכות, כענין שכתוב "והמניכא די דהבא על צוארך" (דניאל ה טז)' וכו' (רמב"ן. שמות כח,ב). לכן אותו גוי רצה בגדי כה"ג כדי להרגיש עצמו כמלך, אבל לא העיז לומר שרוצה להיות מלך כי זה נראה כמורד במלכות רומא ששלטה אז, ולכן רצה להיות כעין זה ע"י שיהיה כה"ג. או שהיה ברור לו שמלך לא יעמידו אותו בהיותו גר שבא מעם אחר, אבל כה"ג חשב שאולי כן יתנו לו כיון שזה עניין דתי כך שלכאורה אולי לא קשור רק למי שנולד מעם ישראל בלבד. לכן גם הלל מדגיש 'כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות, לך למוד טכסיסי מלכות', שבפשטות זה ביטוי, ואמר בזה שילמד את דיני הכהונה בתור מועמד לזה, אולם אולי בא להדגיש בכך שיודע את אשר בליבו, שהוא רוצה להרגיש כמלך... לכן הדגיש לו שאפילו המלך נאמר עליו שחייב מיתה, ואפילו דוד שהיה היסוד של מלכות ישראל. גם נראה שהגוי חשב (ובצדק) שהלבוש כמלך מראה את יעוד הכה"ג בעולם, שאנו בנ"י בני מלך, ובפרט המלך שמייצג את בנ"י מייצג את המלך – מלכו של עולם, הקב"ה, ולכן רצה להרגיש כמלך המייצג את מלכות ה' בעולם, בהיותו כה"ג. ולכן מודגש שהגר עשה ק"ו ע"י שבנ"י הם בניו של מקום. לכן הדגיש אותו הגר להלל: 'ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה' (מה שאחרים לא אמרו, אלא רק כשנפגשו שלושתם, אבל הוא היחיד שאמר זאת מיד להלל מצד עצמו), שמודגש עניין כנפי השכינה – שכינת ה' בעולם, שכך רצה להיות נציג השכינה. לכן גם הדגיש הלל את דוד המלך, שממנו מלכות בית דוד, ולעתיד יעמוד המשיח שהוא בן דוד בגאולה – בתיקון עולם שהשכינה תתגלה בשלמות. לכן בפס' נאמר אח"כ "וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאתם" (פס' נב), שמחנה צבא מרמז על מלכות: 'שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות. שנאמר "ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו"' (רמב"ם מלכים ד,י). שזה בא לומר שאפילו על המלך נאמר "והזר הקרב יומת", שאע”פ שהוא קשור לגילוי ה' שזה מזכיר את הלוים והכהנים, בכ”ז אסור לו לעבוד את עבודתם. (אולי ברמז הגר ברכו 'ינוחו לך ברכות על ראשך' – הנחת הברכות בראש כעין הנחת זר, כנגד אותיות "הזר").