וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ... עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹלה' מִכָּל הָאֱלֹקִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם: (שמותי"ח י' - י"א).

   כל מי שמתבונן בתחילת הפרשה בדבריו של יתרומרִים גבה או שניים, ומי שיש לו שלושה גבות - מרִים את שלושתן. מדוע?

   עומד לו גדול החוקרים בפענוח סוגיית"מיהו האלוה האמיתי", אדם שכל חייו חפר ונבר וחקר ודרש ובלש ודש בכלהעבודות זרות שיש בעולם - ולא מצא עדין את האלוקים האמיתי, ולפתע פתאום הוא פותראת החידה הסבוכה הזו ברגע אחד - ומחליט שה' הוא האלוקים האמיתי.

   ומה משכנע אותו להגיע למסקנה הנפלאה הזו?החשבון הפשוט הבא: המצרים תכננו להטביע את היהודים בַּיְאוֹר, ובסוף עצתם צנחה ולאצלחה - והם בעצמם טבעו במים (רש"י י"ח י"א).

   שמעתם את הראיה החזקה והמרעישה שגרמה ליתרולהגיע למסקנתו הכבירה "שה' הוא אלוקי האמת"? היעלה על הדעת להשתכנעמראיה כזו רעועה? מילא אם באמצע הלילה הייתה מתגלית ליתרו איזו דמות עלומה ואומרתלו "סניור יתרו... דע לך שאני הוא האלוקים - ולראייה אני מגלה לך את מספרהלוטו של ההגרלה הקרובה", כאן אולי היה מקום להשתכנע. אך מה כל כך משכנע בזהשהמצרים תכננו תוכנית על בני ישראל - ובסוף זה חזר עליהם? האמת היא שהקושיה עצומהשבעתיים, ואף יותר מכך. מדוע?

   משום שהיו עשרת המכות, קריעת ים סוף, מן,שליו, באר מרים, ענני כבוד, עמוד האש ועמוד הענן, עם ישראל הוצפו בניסי ניסים בכלרגע ורגע, ולמרות כל זאת, כל הכבודה הנפלאה הזו לא הספיקה ליתרו להחליט שה' הואאלוקי האמת. מה כן שכנעה אותו סופית? הידיעה שתוכנית "הפיתרון הסופי"שתכננו המצרים על היהודים - לא יצאה לפועל, אלא התקיימה בהם עצמם. (רצו להטביע -והם עצמם טבעו).

   ושוב השאלה מתפרצת ועולה וזועקת וממריאה עד לבהשמים: מה כל כך מיוחד בזה שהמצרים תכננו - ובסוף זה חזר עליהם, יותר מכל הניסיםוהנפלאות שה' עשה לעם ישראל?

   יתרו מגלה לנו את סוד האמונה הגדול, הרמוזבמילה אחת. "התבוננות". פירוש: אדם שלא מעוניין להתאים את עצמו לאמת -אלא את האמת אליו, אדם כזה יצליח תמיד לרקוח מרקחת מעניינת ולהכניס פרשנויותותאוריות והסברים במה שהוא יראה, ובכך לנטרל לעצמו את כל הקושיות וההתמודדויותהבעייתיות. רוצים דוגמא עם הרבה צבע?

   הבעיההיא שבינתיים התברר שפיצוץ הורס ולא בונה... ולמרות זאת זה לא מעניין את האתאיסטהחמוד. זהו. יש לו הסבר איך נוצר העולם, הסבר שמוביל אותו למסקנה של אין דין ואיןדיין, מסקנה שמתאימה לו ומתירה לו לעשות ככל העולה על רוחו, וזה בעצם מה שחשוב לו.(אין לו אומץ ללכת לסמינר ולעמוד שם "ראש בראש" מול סוללת המרציםהנמרצים שיכולים להוכיח בצורה לוגית שלא ניתנת לערעור וניעור ופִּירור - שיש דיןויש דיין ושתורת משה אמת ושיש עולם הבא ושכר ועונש וכו').

   הנה לנו דוגמא מספר 1 שאנשים מוכנים להגיד אתהשטויות הכי גדולות ולתת הסברים לתעלומות הכי נשגבות, והם לא מתביישים אף להעלותאת הדברים על הכתב ולהציע את מרכולתם ברבים. ואתם חושבים שיתרו לא ידע את סגנוןהחשיבה היצירתי והפורה הזה? וכי לא היה לו מספיק שכל כדי להמציא איזו אמונה ותורהחדשה? אם כן לשם מה הוא היה צריך לייגע את עצמו עשרות שנים ולחקור ולחפש מי ברא אתהעולם "באמת"?

   יתרו מלמד אותנו נקודה מאוד בסיסית. בן אדם בןאדם, תתבונן! אין ספק שלכל דבר אפשר למצוא הסבר ותאוריה. אך אל לאדם לנסות לתתהסברים ופלפולים לכל דבר, אלא עליו לקשר את כל המאורעות ולחפש את החוט השזורביניהם.

   הנה, פרעה היה מכונה "אלוהי המים",היו לו את היאור והנילוס שלעולם לא יַבשו, היה לו גם עוצמה וכוח שאין כמוהם (מצריםשלטה בכל העולם), באותה תקופה בני ישראל היו מבוזים ועבדים נרצעים, שחטו להם אתהילדים, התעללו בהם והפרידו את הגברים מנשותיהם וְרַדוּ בהם בעבודות קשות, עד שיוםאחד קם בעל הכוח והעוצמה "פרעה", והחליט להטביע ביאור את בני ישראלהחלושים, ואין ספק שהיו לו 100% סיכויים להצליח!

   אלא שלמרות זאת התהפכה התמונה 180 מעלותוהמצריים טבעו בים סוף, ואילו בני ישראל שהיו להם 100% סיכויים למות - צלחו את כלהצרות ושרדו את כל הגזירות, והיו להם ניסים ונפלאות. מן, שליו, ענני כבוד וכו'.

   יתרו התבונן מהצד על כל המהלך, אך זה עדין לאשכנע אותו באמונה בבורא. בסדר, אלוקי היהודים עושה מופתים, ולהבדיל גם המכשפיםעושים מופתים, ונבוכדנצר עשה שהפסל ידבר (הוא הכניס את הציץ לתוך הפסל), המכשפיםהפכו מקלות לתנינים ומים לדם, ויתרו לא התפעל ממופתים וניסים. אך כאשר הוא ראהשהתוכנית שרצו המצריים לבצע בעם ישראל - התקיימה בהם עצמם והם טבעו בים סוף, הפרטהדק הזה שבר אותו ושכנע אותו באמונה בבורא עולם.

   הצדקהגבוה והאמיתי הזה - זה מה שכבש את ליבו של יתרו, וזה הפשטות של המילים וַיֹּאמֶריִתְרוֹ... עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹקִים. איך אנייודע? כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ - עֲלֵיהֶם. התוכנית הרעה חזרה עליהםבעצמם. הנה, יש דין, יש דיין, יש צדק, מידה כנגד מידה לא בטלה, והעולם אינו הפקר.וצדק כזה מושלם אין באף מקום, ואף אליל ודחליל לא מתחרה עם השלמות הזו.

   עד כאן עיכלנו מעט את "ההתבוננות"של יתרו ומסקנתו הנפלאה, ואין ספק שהאמונה הדקה וההתבוננות העדינה הזו הם הא' ב'של האדם היהודי, וזה מה שמחבר אותו עם הבורא - יותר מהכל. מה כוונת המשורר החזןוהפייטן?

   אדם המקיים מצוות זה עדין לא מעיד שהוא מחוברלה' בלב ונפש, מפני שהמצוות הם "מעשים חיצוניים". לנענע לולב, להניחתפילין, לנוח בשבת, לקבוע מזוזה בפתח...

   יתכן גם שהאדם יעשה את המצוות חפיף ומתוךנגיעות של כל מיני חשבונות. ההורים שלו דתיים - והוא לא רוצה לצער אותם... לא נעיםלו מאשתו והשכנים... הוא ממשיך לעבוד את ה' - כי הוא חונך כך מקטנות... אך בתוךתוכו הוא יבש וריק מאהבת ה' ובעצם הוא עושה את המצוות מתוך הרגשת עול ואין לו"שמחה פנימית" באותו רגע, והוא מחפש תמיד רק לסיים אותם. הוא באלבית הכנסת אחרון ויוצא ראשון... בצאת השבת הוא על קוצים  ומחכה שהשבת כבר תצא...

   אדם כזה כמובן שיקבל שכר על מצוותיו, אך איןספק שעדין הוא רחוק מהשלמות ומהחיבור לבורא - ובקלות "להבת האמונה"שבקרבו עלולה להיכבות. ומדוע לא? הרי הוא "חיצוני" בלבד בעבודת ה'.

   אך מי שמאמין וחי וחש ונושם את הרמה הגבוההשהגיע אליה יתרו, את היסוד של "אין עוד מלבדו", שיש דין ויש דיין, שישצדק אלוקי, שעל הכל יביא האלוקים במשפט - הן טוב והן מוטב, הרי שהוא כנוע לה'בצורה מלאה ועובד את ה' מתוך פנימיות.

   הפנימיות היא זו שמכתיבה לו את החיצוניות - אתהמעשים, ואין ספק שלפני כל צעד הוא שואל את עצמו "אם אני יעשה את מה שבאלי לעשות, האם זה ישמח את ה' - או יצערו חלילה"?

   ולא לחינם נכתבה פרשת "מעמד הר סיניועשרת הדיברות" בפרשה של יתרו, שהרי את ההתבוננות המושלמת ראינו אצל יתרו,וזה  בעצם הא' ב' של מתן תורה. שהרי לימוד תורהבלי התבוננות וקיום מצוות עם חיצוניות וללא פנימיות - זהו חיסרון מאוד גדול בעבודתה', ועלול לגרום לאדם לאבד את כל צמיחתו וקידומו הרוחניים.

   לדוגמא: אדם בא לשיעור תורה ושומע את המרצהמדבר על חיזוק במגוון נושאים, באותו רגע הוא תופר אותם במוחו על כל הסובבים - חוץמעל עצמו. כאשר הוא שומע חיזוק בשלום בית - הוא בטוח שהדברים מכוונים אל זה שישבמאחריו... עבודת המידות - מתכוונים לחמתי שבעזרת נשים... משא ומתן באמונה - הכוונהלגבאי בבית כנסת שמכר את הכיסאות בימים נוראים במחיר יקר...

   כן כן כאשר חסר לאדם את ההתבוננות האמיתית,אזי כל עבודת ה' שלו נפסדת. הוא לומד תורה - ולא מפנים את מה שקורא. שומעשיחות חיזוק - ולא מבין שהדברים מכוונים גם אליו. מקיים את המצוות בלי לב וחיוּת -ומתעמק בחלק החיצוני והמעשי שלהם, ומתעלם מפנימיותם.

   לא נעים להגיד, אבל אדם שחי ללא התבוננות - גםהקשר שלו עם בן זוגו פצוע וקרוע ופגוע וגרוע ורעוע! הוא עלול לפגוע בזולת ולאלהבחין, וגם כאשר מעירים לו, במקום לבקר את עצמו ולבדוק את הצד השני של המטבע -תחת זאת הוא שולף הסבר מקיף למה שעשה - המעיד שאצלו הכל בסדר ושהוא זך ומושלם מכלאשמה, והוא כלל לא מתבונן שהתנהגותו גורמת נזק לסביבה ולמשפחה.

   גם חינוך הילדים שלו נראה בהתאם, ובמקום ילדפלא הוא מקבל ילד פרא. שהרי הוא חינך עם חיצוניות בלבד וכלל לא טיפח את פנימיותושל הילד.

   הוא אומנם קנה לילד בגדי שבת מכובדים ועשה לו ברמצווה כיד המלך, רכש עבורו כובע וחליפה - ושלח אותו עם קונטינר ממתקים לישיבה,אותו אב בטוח שהוא משקיע בבנו את המירב והמיטב, אך הוא לא הבחין שהוא פיתח יפה אתחיצוניות הילד, אך לא השקיע בבניית מהותו ופנימיותו. ואתם חושבים שהילד לא קולט אתזה?

   מספר הרב יחיאל יעקובסון: פעם נכנסתי עם מורהלאיזו כיתה בבית ספר מסוים, ושאלנו את הילדים הקטנים שאלה מאוד פשוטה. "מההכי חשוב בעולם"? כמובן שכולם צעקו "ללמוד תורה ולעשות מצוות", שהרימדקלמים להם את זה כל הזמן.

   משיך הרב יחיאל ומספר: באותו רגע אמרת למורהשהילדים אומרים כהוגן, אך רואים עליהם שזה ציטוט סינטטי - והם לא מחוברים למה שהםאומרים. לפתע ירה אחד הילדים לחלל את המילים הבאות: לאכול צ'ולנט זה יותר חשובמללמוד תורה!

   באותו רגע המורה גער בילד והילדים גיחכו לעברו,המורה אפילו רצה להעניש את הילד על דברי הליצנות שאמר, אך הרב יחיאל אמר למורה שדווקאהילד הזה דובר אמת!

   המורה שאל "מה הרב מתכוין"? והרבענה: אני אומר שהילד בטוח באמת שלאכול צ'ולנט זה הערך העליון ביותר. ראה הרב יחיאלשהמורה לא מאמין לו שהילד כל כך רדוד במחשבתו. מה עשה? קרה לילד ואמר לו בפניכולם: אני מאמין לך שאתה בטוח שצ'ולנט זה הערך הכי עליון. אבל מהיכן אתה יודע אתהסוד הזה?

   והילד ענה: כל שבת באמצע הסעודה של הבוקר אבאשלי מבקש ממני להגיד דברי תורה, ואני קם ומספר לכולם את פרשת השבוע. אך במקום שאבאשלי יקשיב לי ויאזין לדברי - הוא שקוע בצלחת ואוכל, וכאשר הוא מסיים את הצלחת הואמוזג עוד אחת, ואני רואה שהצ'ולנט מעניין אותו הרבה יותר מדברי התורה שאני אומר.

   לא יאומן איזו הבחנה דקה יש לילדים. החיישניםהנקיים שלהם קולטים בדיוק אם האבא מחנך אותם עם פנימיות ואיכפת לו באמת מלימודםותורתם, או שהוא עושה זאת בצורה חיצונית - בשביל שיוכל לכתוב בדף קשר שהילד סיפרנפלא פרשת שבוע.

   וזה לא סוד שאת הילדים אי אפשר לרמות! אתהיכול לדקלם לילד מהבוקר ועד הערב שהתורה זה הערך הכי עליון, אך אם לא תשדר לו אתזה עם פנימיות ודוגמא אישית - "ותראה לו מעמד הר סיני" כאשר הוא אומרדבר תורה על השולחן, אתה עלול לגרום לו "חינוך עקיף" שצ'ולנט זה הערךהעליון ביותר, ומחר הוא יגדל עוד קצת ויבין ממך שהכסף זה ערך עוד יותר עליון,ומחרתיים הוא עלול חלילה לנבול וליפול בכל חינוכו ולחפש את עצמו וערכיו במקומותאחרים.

   האמת היא שאדם שהתבוננותו אינה פנימיתומושלמת, כאשר באים עליו צרות ואסונות חלילה - הניסיון באמונה שיש לו מאוד גדול,מפני שהוא לא רגיל להתבונן בין הטיפות ולראות "גם" את יד ה' שליוותהאותו באותו זמן של צער וכאב, מה שנקרא "להתבונן בחצי כוס המלאה".

   לפני מספר שנים כל הארץ רעשה וגעשה כאשר משפחהבצפון עלה ביתם באש ונשרפו למוות שלושה ילדים מתוך ארבעה שהיו להם, והמשפחה איבדהאת רכושה. הכאב היה עצום, הצער היה נורא, וכלל הציבור נרתם למערכה וקרא תהיליםלמען אותה משפחה.

   כצפוי, הגיע התקשורת אל אותה אישה"חרדית" וראיינו אותה: מה את אומרת על המצב הקשה וכו'... שיכלת שלושהילדים, איבדת רכוש, היית עם הילדה בבית חלים, המשפחה שלך התפרקה... סבלת וכו'...והאישה השיבה להם תשובה שהם לא האמינו:

   הכל משמים, ה' נתן ה' לקח, הכל לטובה, אנומאמינים שזה תיקון שהיינו צריכים לעבור ואין לנו טענות על ה' חלילה, ותודה לה'שלפחות השאיר לנו את התינוק (אחד מתוך ארבעת הילדים).

   אשריהם ישראל שעיניהם כל כך טהורות וקדושותוהם יודעים לראות גם את האור שבתוך החושך, ואת יד ההשגחה המנווטת ומסתתרת בתוךהניסיון הקשה והכואב. אך אין ספק שכדי להגיע לרמה כזו צריך לפתח כל הזמן את ההתבוננותהטהורה ולראות את היד המכוונת שבכל מאורע. אחרת, בשעת משבר עלול האדם להישברברוחניותו חלילה.

   אכן, "התבוננות" פנימית עמוקהוטהורה וישרה יש לה השפעה גדולה על כל עבודת ה' של האדם. על שלום ביתו, חינוך ילדיו,לימוד תורתו, קירבתו לה', עמידה בשעת משבר חלילה וכו'. משום כך חובה להיות עםהתבוננות נכונה ולהכניס אותה לכל פינה בעבודת ה' ולהפיח פנמיות במעשים החיצונייםשאנו עושים, ולחנך גם את ילדינו לפתח את הכלי הקדוש והנשגב הזה.

   את המסר הזה אנו רואים בפרשה גם אצל משה רבנו:וַיִּקַּח יִתְרוֹ... אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ: וְאֵת שְׁנֵיבָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה:וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִימֵחֶרֶב פַּרְעֹה: (י"ח ב' - ד).

   כאשר עברו על משה ימים קשים ואף היה מצב שמלךמצרים ביקש להורגו על שטמן את המצרי בחול, במקום שמשה יתמקד בצרות ויבכה את מרגורלו, תחת זאת הוא ראה את יד ה' שליוותה אותו בכל הזמנים, ואת הניסים שהיו פזוריםסביבו ברגעים הכי קשים. ולא רק שמשה הודה לה' על כך באותו רגע, אלא הוא אף הנציחזאת לנצח ועשה לעצמו את הסימנים הכי גדולים לזכור זאת. "הוא חקק את זה בשמותשל הילדים שלו"!

   זה פלא שיתרו זכה להיות חותן משה - החותן שלגדול הדור? הרי יש לו עם משה רבינו מכנה משותף גדול. אצל יתרו ראינו את ההתבוננותהגדולה - עד  כדי  אמונה  גמורה בה',

ואףאצל משה ראינו שהנציח בילדיו את ההתבוננות הנפלאה בהנהגת ה' עימו.

   ולא לחינם מפרסמת לנו זאת התורה - שהרי מעשהאבות סימן לבנים, מהם אנו אמורים להעתיק את הדרך והכיוון בעבודת ה', והם אלו שגילולנו כיצד נראית עבודת ה' "מושלמת".

   ומי לא רוצה להיות מושלם בעבודת ה'?