לקט מביאור המלבי"ם לתורה – פרשת תזריע

 ויקרא יב,ב: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר: מדוע 'זכר' ולא 'בן'? מלבי"ם: "הילד המת או אשר לא כלו לו חדשיו לא יקרא בשם 'בן', משא"כ בשם 'זכר' ונקבה נכלל כל שהיה לידת דבר שניכר בו הזכרות והנקבות ואינו מציין ההשלמה". ברגע שהוולד נולד הוא הוא זכר או נקבה, וכאשר יגדל וגופו יתייצב ייקרא 'בן', מה שמחזק את דעת רש"י, ש'תזריע' הכוונה ל'אפילו ילדתו מחוי, שנמחה ונעשה כעין זרע'.

יב,ג: וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: מדוע 'בשר ערלתו' ולא 'ערלתו'? מלבי"ם: "שימול גם הבשר שיש על הערלה, אם עלה בו צרעת ... הוא נדחה מפני המילה". למרות שיש סיכון בהסרה 'כירורגית' של צרעת, יש למול אף אותו. מעניין.

יג,מט: וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם: מה הכוונה בירקרק ואדמדם? מלבי"ם: "כפל עי"ן ולמ"ד מורה על חוזק הדבר, שיהיה ירוק שבירוקין". עד כה סברתי שמדובק בירוק ובאדום בהירים, והנה מבאר המלבי"ם שמדובר דווקא בכהות ובחוזק הצבע.

לקט מביאור המלבי"ם לתורה – פרשת מצורע

יד,יד: וְנָתַן הַכֹּהֵן, עַל-תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית: מה מקור המילה 'תנוך'? מלבי"ם: "שורשו נ"ך, מעניין 'אנך', שהוא הבדיל שמעמידים בגובה החומה, וכן יבואר על גובה האוזן, כמו שתרגם אונקלוס 'על רום אודנא'". אם הבנתי נכון, התנוך נועד לתחום את השימוש באוזן לשמוע מה שנחוץ.

יד,לד: כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם: מהו לשון 'נתינה' בהקשר של ארץ וצרעת? מלבי"ם: "לשון 'נתינה' רק אם הם לטוב או שהם לתכלית טוב ... נגעים לשון נתינה ... שהם לתכלית טוב, לְכַלֵּא פשע ולהָתם חטאת ... שהוא בשורה והבטחה". גם מה שנראה לנו כצרה הוא נתינה וטוב מאת ה'.

שבת שלום, שבת של השלמה, קיום מצוות ה' בחוזק ובאיזון, ונתינה וקבלת הטוב, אורן.