"כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם” (ויקרא יד,לד). 'כתיב "נגע צרעת". תני ר' חייא: וכי בשורה היא להם שנגעים באים עליהם?! תני רבי שמעון בן יוחאי: כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות. אמר הקדוש ב"ה: אני הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב, שנאמר (דברים ו, יא) "ובתים מלאים כל טוב", מה הקב"ה עושה? מגרה נגעים בביתו והוא סותרו, ומצא בו סימא' וכו' (ויק"ר יז,ו). כיון שנאמר "ונתתי נגע צרעת" למדו חז"ל שזו בשורה טובה (כיון שנאמר כדבר וודאי שיבוא, משמע כאילו שזה דבר טוב [מתנות כהונה], או שלמדו "ונתתי" כלשון מתנה [כעין באלשיך (ויקרא יב,א): 'ובבית נאמר לשון מתנה: "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם"']), ולכן שואל ר"ח איזו בשורה טובה יש בזה לישראל? ומביאים את רשב”י שמסביר שזו בשורה טובה שימצאו מטמונות שהחביאו הכנענים בקירות. (אמנם אפשר בפשטות שאין הכוונה שר"ח בא לומר שזו בשורה טובה, אלא מתפלא מדוע התורה מבשרת להם זאת, שזהו כגזרה שכך יהיה [כעין בהקשר שמובא בגמ' הוריות י,א, שנאמר כעובדה, שזו גזרה שהכתוב אומר שכך יהיה], הרי זה תלוי אם יחטאו אז מה שייך לומר כאן כעין גזרה ודאית שכך יהיה? על זה עונים מרשב"י שזו גזרה שכך יהיה בשל שה' הבטיח שיכנסו לארץ טובה וכו'. וכך משמע מפשט רש”י על הפס'). אולם קשה שזה טוב דווקא כשנכנסו לארץ ובשנים הקרובות לזה, אולם בהמשך כבר אין את הבתים האלו, אז איזו בשורה טובה יש אז? בפשטות י"ל שאין זו בשורה טובה אלא רק בזמן כניסתם לארץ (והקרוב לה), שזהו "כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית" וגו', שנאמר "ונתתי" רמז לבשורה טובה, דווקא בהקשר ל"כי תבואו אל ארץ כנען", דווקא בזמן הכניסה לארץ ולא אח"כ. אולם אפשר גם שזה ע"פ השיטה שלא היתה מעולם צרעת הבית: 'דתניא: בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר' (סנהדרין עא,א). שאמנם בפשטות וודאי הכוונה שלא היה מעולם (בשל הדין של הצרעת שסובר כראב”ש, כמו שמוסבר בגמ' שלכן סובר שלא היה ולא עתיד להיות: 'כמאן? כר' אלעזר בר' שמעון. דתנן, ר' אלעזר ברבי שמעון אומר: לעולם אין הבית טמא עד שיראה כשתי גריסין, על שתי אבנים בשתי כתלים בקרן זוית, ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס' [שם]), אולם אולי אפשר שכוונתו שהדין של צרעת הבית בשל חטאים, זה לא היה ולא עתיד להיות, אבל היה כשנכנסו לארץ כדי למצוא את המטמונות, כדין חריג מדיני הצרעת הרגילים כפשוטם שהם באים על חטא (ובהגעה לארץ ה' עשה במיוחד צרעת חריגה בגודל ובמיקום כשיטת ראב”ש, דבר שלא נעשה בשאר הדורות). אולם זה דחוק (אם כי השיטה שלא היה ולא עתיד להיות היא ע"פ ראב"ש – שהוא בנו של רשב"י, שמסביר במדרש שזה היה כשנכנסו לארץ [ואף ר"ש אומר על בן סורר ומורה 'לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר' (שם), שזה דומה לנאמר על צרעת הבית שלא היה ולא עתיד להיות וכו' (ובאותו הלשון ממש)]). [אמנם בגמ' (הוריות י,א) ובספרא (על הפס' שלנו) נאמר: '"ונתתי נגע צרעת" – אמר ר' יהודה: בשורה הוא להם שבאים עליהם נגעים. ר' שמעון אומר: "ונתתי נגע צרעת" – פרט לנגעי אנסים', משמע שחולק על הלימוד שזו בשורה לעתיד. אולם אפשר שלא חולק שיש בזה בשורה טובה, כמו שמביא בעצמו, אלא חולק על הרמז בפס', שמביא זאת מסברא ולא כלימוד בפס'. או שלא חולק שיש בזה רמז לבשורה טובה, אלא שלומד מהפס' דין הלכתי, מעבר ללימוד מצד הדרשתי]. מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מסביר (ב'הקדושה והטהרה' – 'צרעת הבגד וצרעת הבית'), שאמנם במשך שאר הדורות אין בזה את הבשורה הטובה כמו שמסביר רשב"י על המטמונות שבבתים, אולם עדיין יש בזה בשורה טובה, כיון שבזה האדם מתקן את מעשיו לפני שידרדר עוד יותר למצב מוסרי שפל חמור ביותר, לכן זהו בשורה טובה שיש בנגעי הבית שבכל הדורות. אולי אפשר שלזה רומז המדרש אצלנו, שמביא בפסקה קודמת: 'ד"א, "כי תבאו אל ארץ כנען". ז' עממים הן ואתה אומר ארץ כנען? רבנן אמרי: רמזו מה חם סרסו וכנען לקה, אף כאן ישראל חוטאין והארץ היא מתקללת. ר"א בן יעקב ורבנן, ר"א אומר: על ידי שהיה כנען אביהם של כולם, הה"ד (בראשית י, טו): "וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת". ורבנן אמרי: ע"י שהיו כולם תגרין, כמד"א (ישעיה כג, ח): "אֲשֶׁר סֹחֲרֶיה שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ". אמר ר' יוסי בן דוסא: אליעזר הוא כנען, ועל ידי ששימש אותו צדיק יצא מכלל ארור ובא לכלל ברוך, הה"ד (בראשית ט, כה): "ויאמר ארור כנען", וכתיב (שם כד, לא) "ויאמר בא ברוך ה'”'. שע"י כולם יחד יוצא כעין רמז שבצרעת הבית זה על חטאי האדם ('ישראל חוטאין והארץ היא מתקללת'), והיא קשורה לכסף שהטמינו בבתים, שזהו שכנען הכוונה לתגרים, שיש להם כסף במסחר, ואת אותו הכסף החביאו בקירות הבתים, וכנען היה אביהם של כולם, כעין רמז שיש כמה וכמה תולדות בהקשר כאן, שזהו שיש תולדה שהיא הבשורה הטובה שימצאו את המטמונים, ויש תולדה שהיא הבשורה הטובה שמתקנים את מעשיהם, שזהו כמו אליעזר שהוא מכנען, וכיון ששימש את אברהם יצא מארור ובא לכלל ברוך, שכך אנו מתקנים את מעשינו וכעין משתנים מארור לברוך, ונעשים צדיקים (כעין כח אברהם הצדיק) במידותינו, כמו שלכן אברהם שלח את אליעזר לקחת אישה ליצחק שלא מבנות הארץ כיון שהן מושחתות במידותיהם, ובהקשר לזה – כשהיה אליעזר בארם נהרים לקחת אשה ליצחק, אמר לבן לאליעזר "בא ברוך ה'”. (גם זה בעקבות "יהי כראת את הנזם ואת הצמדים על ידי אחתו" וגו' [בראשית כג,ל], שלכן יצא לבן להזמין את אליעזר, שזה מרמז על קשר למטמון כסף, שזהו שיש שני סוגים מקבילים של בשורות טובה בצרעת הבית, שיש שזה בשל מטמון הכסף ויש שזה בשל תיקון המידות).