"וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל" וגו' (ויקרא יט,כג). בפשטות התורה באה כאן ללמד דיני ערלה, אלא שאפשר לשמוע מהפתיחה שיש זירוז לבא לארץ ולטעת בה, וכן הבינו חז"ל: 'רבי יהודה ב"ר סימון פתח: (דברים יג, ה): "אחרי ה' אלקיכם תלכו". וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא? אותו שכתוב בו (תהלים עז, כ): "בים דרכך ושבילך במים רבים", ואתה אומר "אחרי ה' תלכו"? "ובו תדבקון", וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה? אותו שכתוב בו (דברים ד, כד): "כי ה' אלקיך אש אוכלה", וכתיב (דניאל ז, ט): "כורסיה שביבין דינור", וכתיב (שם, י) "נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי", ואתה אומר "ובו תדבקון"? אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה, הה"ד (בראשית ב, ח): "ויטע ה' אלקים גן בעדן", אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה, הה"ד "כי תבאו אל הארץ"' (ויק"ר כה,ג). וכן אומר האור החיים (על הפס'): '"וכי תבואו אל הארץ" וגו׳ – ג׳ מצות נאמרו כאן: א׳ ביאת הארץ, על דרך אומרם (כתובות קי:) הכל מעלין לארץ ישראל וכו׳. ב׳ לנטוע כל עץ מאכל לשבח הארץ. ג׳ לנהוג שני ערלה'. ברור שזה קשור למצוות ישוב א"י, שנטיעת עצים בא"י היא חלק ממצוות ישוב א"י. אולם מדוע דווקא כאן זה נרמז? בפשטות כיון שמדובר על דיני העץ (ערלה), אז ראוי שבו ירמז על מעלת נטיעת העצים בא"י. בפרט שדיני ערלה חלים גם בחו"ל שכך נאמר הלכה למשה בסיני (משנה ערלה ג,ט) כך שנראה כאילו כל הפירות בעולם שווים, לכן כאן ראוי להדגיש במיוחד שיש מעלת נטיעה בארץ ושבפירות א"י יש מעלה של קדושה מהשכינה ('קדושת ארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה, היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ' [ב"ח, טור או"ח סימן רח]. וכך משמע שדרשו בויק"ר מהפס' שנאמר נטיעה כעין רמז לנטיעה של הקב"ה בגן עדן, שזה קשור לדבקות בה' ושכינתו) מה שאין כן בחו"ל. הפס' מתחיל "וכי", עם וו' החיבור, כשלכאורה היה צריך שלא להכתב עם וו' כיון שאין קשר למקודם? נראה שזה מרמז על ישוב הארץ והנטיעה בה שהם מביאים כפרה, שזהו כח מעלת א"י: 'אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר (ישעיהו לג, כד) "ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון"' וכו' (כתובות קיא,א). וכן: 'היה ר' מאיר אומר: כל היושב בארץ ישראל – א"י מכפרת עליו, שנא' (ישעיה לג) "העם היושב בה נשוא עון"' וכו' (ספרי דברים לב,מג). לכן זה קשור למקודם, שנאמר בו כפרה: "וכפר עליו הכהן באיל האשם לפני ה' על חטאתו אשר חטא ונסלח לו מחטאתו אשר חטא" (פס' כב), שכך גם בא"י יש עניין כפרה, ולכן בישוב הארץ והנטיעה בה אתה דבק בקב"ה ונמחלים עוונותיך, ולכן נאמר "וכי תבוא" עם וו' החיבור כדי לחבר לנאמר מקודם. אולי אפשר שיש כאן רמז לחזרתנו לארץ בדורותינו, שמי שעלה ליישב את הארץ ולנטוע בה, היו בעיקר חילונים שלא רואים בהם לחלוחית של קדושה, אלא אפילו היו מתריסים נגד התורה ומצוותיה. אולם מצד האמת בשל מעשיהם בישוב הארץ מעלתם גדולה עד מאוד. זהו "וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל", כעין סמיכות של הערלה שהיא אסורה באכילה מהתורה, שזה רמז לאיסורי תורה, כרמז לאותם חלוצים שהיו רחוקים מתורה ומצוותיה (שהיו במעשיהם עוברים על התורה), שזהו שמתחיל בהגעה לארץ ונטיעה בה כרמז לחלוצים. אולם זה סמוך למקודם שה' מכפר, שכך במעשיהם שיש בזה דבקות בקב"ה (כמו שאומר המדרש), יש בזה כח כפרה בשל כח הכפרה של א"י ליושבים בה, וק"ו לאותם שממש מקימים אותה חזרה לישובה יופיה ומעלתה. זהו גם שערלה פרושו אטימה: '"וערלתם ערלתו" – ואטמתם אטימתו, יהא אטום ונסתם מליהנות ממנו' (רש"י). שכך ה' אוטם ומסתיר את חטאיהם. כמו כן לנו זה נראה כאילו הם רשעים גמורים הדחויים מקירבה לקב"ה, אולם מצד האמת ה' אוהבם עד מאוד בשל מעשיהם בישוב הארץ והפרחתה, כך שרק לעינינו זה לא נראה כיון שזה אטום מהראיה שלנו. בהתחלה יש גילויים חיצוניים של רעה – של חטאים, אולם מעשיהם (ישוב הארץ) הוא בסיס לקדושה גדולה שתתגלה אח"כ, כיון שזהו התחלת תהליך הגאולה, ולכן אח"כ: "ובשנה הרביעת יהיה כל פריו קדש הלולים לה'" (פס' כד) שיהיה גילוי ה'. ואח"כ: "ובשנה החמישת תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו אני ה' אלקיכם" (כה), כרמז שאח"כ מתרבה עוד הקדושה, שקודם היה לה', אבל זה היה נאכל רק בירושלים ולא בכל מקום, ואח"כ נאכל בכל מקום, כעין שמתרבה הקדושה לכל העולם, שמתעלה עוד השפעת הקדושה, בחיבור העולם כולו לה', כרמז שאוכל פירות, ומוסיף עוד פירות, ומהו הפירות? החיבור לה' – "אני ה' אלקיכם".