"הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט): כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם"

(אבות ג, יד)

התורה אומרת לנו שהאדם נברא בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים, איזה מסר רוצה התורה להגיד לנו בכך? מה פירוש המושג "צֶלֶם אֱלֹוקים"? מהי התכונה המייחדת את האדם על פני כל היצורים האחרים? יש שכינו תכונה זו: "דעת", יש שבחרו בכינוי: "בחירה" ויש שהשתמשו בהגדרות אחרות. דומה כי רוב הפרשנים חתרו אל נקודה אחת: האדם הוא הייצור היחיד שיש בכוחו להכריע הכרעה מוסרית! לאדם יש הידמות אל ה' בכוח הבחירה החופשית שיש לו.

המגיד מדובנא קבע כי המושג "צֶלֶם אֱ-לֹהִים" נאמר (המגיד מדובנה, קול יעקב): "על הבחירה הרצונית... כי מצד שהאדם בצלם, הקדוש ברוך הוא נתן לאדם רשות לעשות מה שירצה ואין האדם מוכרח במעשיו... ודבר זה מפני כי האדם נברא בצלם אלקים", וכן הראי"ה קוק זצ"ל מבאר (הרב אברהם יצחק הכהן קוק, לנבוכי הדור, פרק א) כי: "עיקר הצלם הוא החופש הגמור שאנו מוצאים באדם, שעל כן הוא בעל בחירה", וכן המהר"ל מפראג מבאר שכוח הבחירה הוא כוח אלוקי (מהר"ל מפראג, דרך חיים, כרך ג', פרק ג'): "כמו ה' יתברך שהוא עושה מה שירצה, וכן האדם יש רשות בידו לעשות מה שירצה והוא בעל בחירה", וכך גם ה"משך חכמה" טוען שדווקא יכולת הבחירה החופשית שיש לאדם, בניגוד לכל נוצר אחר, ואפילו לפעול כנגד נטיותיו היא הצלם, כשם שהאלוקים חופשי באופן מוחלט לעשות כרצונו, כך האדם אינו נשלט בידי הטבע, אלא יכול לבחור בין טוב לרע: "הצלם האלוקי הוא הבחירה החופשית. בלתי טבע המכריח, מרצון ושכל חופשי... שלא יהיה מוכרח במפעליו ומחויב במחשבותיו. ויהיה בחירי חפשי לעשותו רק כאשר יחפוץ בהם".

בניגוד ליצורים האחרים הפועלים מכוח משיכה טבעית בלבד, האדם הוא הייצור היחיד שיכול להימשך למעשה מסוים ולבחור לעשות מעשה שונה, לבחור בין הטוב לרע:

אדם יכול לרצות ולבחור לגנוב, אך יכול הוא לעצור עצמו ולהישמע לקול המצפון "המוסרי" ולבחור בטוב.

אדם יכול לכעוס, אך יכול הוא להתאפק מתגובה הפוגעת בזולת.

אדם יכול לחשוב על בגידה באמון שניתן בו (מצד אישתו, מקום העבודה, חברים), אך יכול הוא לעצור את עצמו מתוקף הכרעתו המוסרית.

אדם גזל דבר מה מחברו, ומתוקף הכרעתו המוסרית בוחר להשיב את הגזילה.

לכל בריאה שברא הקב"ה יש את הייעוד שלה - "חוק וזמן נתן להם, שלא ישנו את תפקידם" (מתוך ברכת הלבנה). השמש לא תשרוף את החי שעל פני האדמה, ומי הים לא ישטפוהו, כוכבים ילכו במסילותם ותהומות לא ייבקעו. גבול הושם לכל יצור ולכל נברא. אולם מקום אחד בעולם השאיר הקב"ה באיתנו הראשון, פינת תוהו קדמונית, בה שרדה ההיאבקות הבראשיתית במלוא פראותה וחופשיותה הבלתי מוגבלת - זהו האדם! לו ניתנה הבחירה החופשית. מכוחה הוא עולה לגובהי שחקים, ויורד לעמקי תהומות. רוחו היא הנאבקת עם עצמה, רוחו היא העולה והיא היורדת.

הבחירה החופשית היא אבן היסוד של כל אחריות אנושית, כמו שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה): "רשות כל אדם נתונה לו, אם רצה להיות צדיק הרשות בידו ואם רצה להיות רשע הרשות בידו... ועיקר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוות".

הרב משה צבי נרי'ה זצ"ל, מהספר "נר למאור - על פרשיות התורה"

הרב שמואל רבינוביץ, מהספר: "אבני דרך בפרשת השבוע"