סמטאותיה של צפת העתיקה הן אחד המקומות היפים
31/3/2021
סיפור דבר תורה לכבוד פסח - צפת הייחודית
סמטאותיה של צפת העתיקה הן אחד המקומות היפים והמרגשים שאנשים אוהבים לטייל בהם. האוויר הגלילי הצח, האווירה אפופת הוד הקדומים,ההיסטוריה היהודית העתיקה הניבטת מכל פינה, מכל אבן ברחוב. קבוצות של תיירים מהארץ ומחו״ל מגיעות למקום, ואחד המדריכים הנודעים שלהן - הוא ר׳ ישראל יהודה רוטנברג הי״ו.
הרב רוטנברג מדריך את קבוצותיו בסמטאות צפת, מהעיר החדשה אל העיר העתיקה, בואכה קברי הצדיקים ובתי הכנסת הוותיקים. את הטיולים הוא מתבל בסיפורים מרסיסי לב ותיאורים מרגשים על הדמויות והאישים שחיו ופעלו בצפת, ובסיום הסיור - נוהג הוא לתת ׳כרטיס ביקור׳ שכזה, שעליו מופיעה סגולת בעל ה׳נפש החיים׳ האמורה לעיל, לפיה ברגע שאדם חושב ומחזק את אמונתו בבורא עולם בכל הכח, ומאמין שאין כח בעולם מלבדו - הרי הוא ניצול מכל רע.
באחת הפעמים, בתום הסיור, חילק הרב רוטנברג את הכרטיס, ולפתע הגיב אחד מחברי הקבוצה וביקש לספר סיפור אישי הקשור באמור בכרטיס. וזה דבר המעשה: היה זה ביום הבלתי נשכח בהיסטוריה העולמית, יום ששינה את פני תבל, כ״ג באלול תשס״א, או בשמו הנפוץ יותר שכבר הפך לכינוי למתקפת הטרור: ׳ה¬ו ו בספטמבר׳. ארבעה מטוסים נחטפו בידי מחבלים צמאי דם, והתרסקו אל תוך מגדלי התאומים שהתנשאו לגובה רב במרכז מנהטן, הרובע העסקי הפועם של ניו יורק. בשעת בוקר מוקדמת התרחש הפיגוע, אלפים נהרגו תוך דקות, ותוך כמה שעות קרסו בנייני התאומים והפכו לאבק, מותירים קרחת עשינה בלב מנהטן הסואנת.
ר׳ שמואל, גיבור הסיפור, נמנה על ׳צוות הצלה׳ שב׳בורו פארק׳ השכנה, והוא נקרא חיש מהר לסייע בחילוץ פצועים והרוגים מן התופת, טיפול רפואי מציל חיים, ועוד ועוד. הוא עזב את כל עיסוקיו והובהל לזירת האסון - שכבר היתה סגורה ומסוגרת, אולם כאיש הצלה קיבל אישור להיכנס. את אישורו זה ניצל היטב, ובשאיפתו להציל חיים ככל האפשר - נכנס אל עומק הסכנה, די סמוך למקום בו המבנים קרסו.
ערימות ערימות של הריסות, שלדים מפוייחים של מטוסים מעורבים בקירות וקורות, מחשבים וחלקי גופות, קידמו את פניו. ר׳ שמואל היה נחוש לנסות להציל חיים, ופילס לו דרך בתוככי ההריסות, בתקווה למצוא אדם חי - אותו יוכל להציל. תוך כדי מעברו במקום הזיז קורת עץ אחת, ולמרבה החרדה
הזזת קורה מוטטה על ראשו גבעה שלימה של הריסות, אבק, אבנים, חלקי מתכת ושאר חפצים. עתה - לא רק שהוא יכול להציל אחרים - הוא בעצמו זקוק לחילוץ והצלה!
הוא נפצע באורח קל מכל החלקים שהתעופפו סביבו ונחתו עליו או בסמוך אליו, אבל לא הפציעות האלה העסיקו אותו. מה שהחריד את נפשו היתה העובדה שהוא קבור תחת ההריסות, זקוק לחילוץ בדחיפות, והוא כלל אינו יודע מאיזה כיוון לנסות לצאת, מה יקרה אם ינסה להזיז חלקים מימינו או משמאלו. נכון לרגעי החרדה הללו - הכל סביבו חשוך ואפל, מלא באבק ושאריות פיח ואבנים, וכל תזוזה שלו - יתכן שהיא זיכוי לחיים, ויתכן שהיא מסמלת את רגעיו האחרונים...
ר׳ שמואל קבור תחת ההריסות, מנסה להעריך מה גודל גבעת ההריסות החונקת אותו מכל הצדדים, ועד מהרה מבין שזה סיפור רציני. את זעקותיו וצעקותיו אין איש שומע, מכשיר הקשר נשבר, והוא תקוע כאן - מי יודע עד מתי. בעיני רוחו הוא רואה את בניו אומרים ׳קדיש׳ אחר מיטתו, ואחרי רגע נזכר שגם זה לא מובן מאליו, כי אין לדעת האם יצליחו לכל הפחות לחלץ את גופתו ולהביאו לקבר ישראל, או שמא יפונה עם כל ההריסות לאתר מיחזור פסולת בניה...
דקות ארוכות של מתח וחרדה עוברות עליו, ואז נזכר בסגולתו של בעל ה׳נפש החיים׳. על אתר עוצם הוא את עיניו בדבקות ומתחבר לאבא שבשמים, כשהוא מרוכז כל כולו בחיזוק האמונה כי בורא עולם מנהל את העולם, אין עוד מלבדו, ואף כח בעולם לא יכול להזיק לו. כן, גם אם יפלו על ראשו שני מגדלי התאומים גם יחד - בורא עולם יכול להצילו, כי לו לבדו הגדולה והגבורה, הוא המנהל את העולם, ולכל כדור, אבן, בלוק, ענן פיח או חלקי הריסות - יש כתובת מונחית מלמעלה!
אין לדעת כמה זמן שהה כך, כשעיניו עצומות בדבקות והוא מחזק את ההכרה והאמונה כי יש בורא לעולם, ורק הוא קובע מה יעלה בגורלו, ואם הוא לא רוצה בכך - כל המחבלים, המטוסים והבניינים שבעולם לא יוכלו להרע או להזיק לו. ואז, לפתע הוא פוקח עיניים, מסובב את ראשו אחורנית, ומגלה שובל אור קטן בינות להריסות...
הוא לא חפץ להיפגע שוב חלילה, ולפיכך הוא מהדק את הקסדה לראשו, רגע לפני שהוא מתכופף לכיוון מקור האור. בזהירות ובאיטיות הוא מסתובב לאחור, מתכופף על גחונו, ומגלה מדובר בסוג של מנהרה בתוככי ההריסות, תוצאה של שולחן משרדי גדול שנפל על ההריסות, כשמתחתיו יש מקום לזחול קמעא. הוא מחליט לנסות, ו...
תוך פחות מדקה עמד יציב על שתי רגליו תחת כיפת השמים, חי וקיים, בריא ומאושר!
׳ואם אני עומד פה הערב׳, אמר ר׳ שמואל בעיניים דומעות לנוכחים שהקשיבו מרותקים לסיפורו האישי, ׳ואני חי וקיים, וזכיתי לגדל את ילדיי, להשיא אותם, ולבוא לארץ לא מעט פעמים, ועכשיו אני מטייל בצפת - זה רק בגלל שהשם הוא האלוקים ואין עוד מלבדו, וכשמאמינים בזה ובטוחים בו בכל הלב - הוא גם מוציא אותנו מכל הצרות וההריסות, ומעניק לנו חיים במתנה!׳ - סיים את דבריו הנרגשים, והותיר את השומעים פעורי פה...
אכן כן! כשיהודי מחזק את האמונה בלבו ומאמין רק באבא שבשמים ובכוחו - זוכה הוא לראות בעיניו את חסדי ה׳ וישועתו, רואה את נם ההצלה שלו. אחים יקרים, עתה, בחג הפסח - חג האמונה, כשאנו אוכלים את המצות - שהן ׳מאכל האמונה׳ כלשון הזוהר הקדוש, הבה נהדק ונחזק את האמונה בלבנו, ואף נקיים ׳והגדת לבנך׳ - ונטמיע את האמונה גם בדורות הבאים!
וככל שנחיה את האמונה בכל ליבנו, נרגיש אותה, נבטת בה׳ בכל לב ונאמין שאין כח בעולם מלבדו ורק הוא קובע - כך נראה שהוא יציל אותנו מכל צרה וצוקה, ובמו עינינו נחזה בחסד ה׳ ובישועתו!
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
