"… ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב" וגו' (דברים כו,ה). בהגדה של פסח דורשים את הפס' האלו שמדברים על הגלות ויציאת מצרים. אולם מדוע בכלל בנ"י השתעבדו דווקא במצרים ולא במקום אחר, הרי לאברהם (בראשית טו,יג) לא נאמר במפורש שיגלו דווקא במצרים? בתנא דבי אליהו מובא: 'ומה נשתנה מצרים מכל מדינות העכו״ם כולם שנכנסו ישראל לתוכם? - משום שבאותה שעה היו שולטים המצרים מסוף העולם ועד סופו. והיו מלוכלכים בעבירות הרבה. ואין לך אומה בעולם שהיא היתה שטופה בדברים מכוערים ודברים שאינם ראויים וחשודים בכשפים ובזימה ובכל מעשים רעים אלא המצרים בלבד. לפיכך בא להם למצרים תקלה על ידם של ישראל והקב״ה מבקש לעשות קורת רוח לשמו הגדול בהן במצרים' וכו' (תנא דבי אליהו רבה, ז), הרי שהסיבה היא שמצרים חטאו יותר מכולם, ולכן ה' גלגל כך בכדי שיענשו. אולי אפשר גם לומר שגלויות זה דווקא למעצמות, שלא ראוי שיגלו אצל סתם עם קטן, אלא יש בזה חלק מגילוי ה' בעולם, ולכן צריך להיות דווקא דרך מעצמה עולמית (בנוסף, אם זה עם קטן הוא לא יוכל לשעבד אומה גדולה כמו שבנ”י יגדלו בגלות). ממילא זה היה גלות או למצרים או לארם נהרים, וכיון שהשעבוד היה קשה וסופו יהיה כ"ך חזק עד שיחול עליו שלא לחזור לגלות שם (כי השלימו את התיקון שם) “לא תסיפו לראתם עוד עד עולם" (שמות יד,יג), זה לא שייך בארם נהרים שעתידים לגלות לבבל ופרס ומדי שבאזור, לכן היו צריכים לגלות דווקא למצרים. או שכיון שמצרים היתה המעצמה הגדולה ביותר בעולם אז (כמובא בתנד"א), אז ראוי שיגלו דווקא בה. אולי אפשר שבגלות והגאולה התגלה לכל העולם שהמצרים שעבדו את ישראל בהיותם עם ה', ולכן גם גאולתם היא גילוי ה', שכך ראו בכל העולם את המהות האמיתית שיש ללכת אחר ה' כמו בנ"י. אבל אם היו גולים בארם נהרים היו אומרים שזה קשור לריב קדום שיש ביניהם, שנמרוד רצה להפיל את אברהם לאש, ולכן זה היה קצת מוריד מההדגשה בגילוי המציאות של בנ"י, שיש ללמוד ללכת כאומה אחר ה' כמו שמתגלה בבנ"י (שאע"פ שגם נמרוד רצה להפיל את אברהם בשל אמונתו בה', בכ"ז הרקע ההיסטורי היה מעמעם אצל חלק שלא ידעו בדיוק, את ההדגשה של גילוי ה' דרך אומתו, שזהו מצרים מול האומה של ה'), אולי זהו "ארמי אובד אבי" שנמרוד הארמי רצה להרוג את אברהם, ולכן "וירד מצרימה" דווקא ולא לארם. אולי יש עניין שבנ"י יראו כמו ממשיכי מעשי ה' בעולם, לכן דווקא מצרים שהיו מושחתים כעין עמי כנען ("כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו". ויקרא יח,ג), ראו בהמשך של כיבוש הארץ כהמשך ליציאת מצרים (כמו שזה האמת, שכיבוש א"י היא הלשון החמישית של "והבאתי"), שכך ראו בעולם את מעשי בנ"י כמייצגים את מעשי ה' בעולם כממשיכי כח ה' בעולם. גם אם כבר פוגעים מאוד באומה, אז ראוי שיעשה דווקא באומה שמושחתת במידותיה, שמגיע לה להענש בגופם כמו מושחתות מעשיהם בפגיעה באחר. גם כיון שירדו למצרים בעקבות מכירת יוסף, שעשו בזה מעשה של מושחתות במעשיהם, אז ראוי שגם העונש יתגלה בגלות במקום של אנשים שמושחתים במעשיהם, שיהיה מידה כנגד מידה ואף כתיקון בכך שמדגיש את העונש של מעשיהם. בפשטות י"ל שכיון שעבד לא ברח ממצרים, אז ראוי דווקא שיגלו למצרים ויצאו כולם, שבזה מתגלה גדולת ה', כמו שנאמר על דברי יתרו: '"עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים”. עד עכשיו לא הודה לו בדבר כי גדול ה'. אמר: מתחלה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים שהיתה סוגרת ומסוגרת, ועכשיו הוציא ששים ריבוא בני אדם ממצרים, לכך נאמר "כי גדול ה'”' (מכילתא שמות יח,יא), דבר זה היה יכול לחול רק במצרים שהיתה מסוגרת כ"ך. אולי גם לא ראוי שיגלו לארם כיון שעונש הגלות (ע”פ חלק מחז”ל) קשור למלחמת ארבעת המלכים: 'אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר "וירק את חניכיו ילידי ביתו" … ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר "תן לי הנפש והרכוש קח לך"' (נדרים לב,א). והרי במלחמה מול הארבעה התמודד גם מול צבאו של אמרפל שהוא נמרוד (עירובין נג,א), ולכן לא ראוי שיגלו לאזור ההוא ואח"כ יעשה שם ניסים גדולים, כיון שהמקום והאנשים מזכירים את סיבת הגלות (אולי לכן בגמ' מובא מיד גם מחלוקת רב ושמואל על תחילת הגלות במצרים, כשקם “מלך חדש”, לא רק כי חלקו אף בזה, אלא שיש קשר בין אמרפל והגלות במצרים דווקא). אולי לכן נאמר "ארמי אובד אבי" שזה רמז לנמרוד שאמר להפיל את אברהם לכבשן האש, וגם סיכן את חיי אברהם במלחמה של ארבעת המלכים, ובמלחמה זו נגזר עונש גלות, ולכן "וירד מצרימה" דווקא. אולי אף אפשר שנמרוד הצטרף למלחמה נגד חמשת המלכים כיון שעשו הסכם עולמי לשמור על חלוקת הארץ כחלוקה שמנח (ראה ב'תורת המקרא' “לך לך" [ב], למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א), לכן כיון שעשה דבר של רצון ה' (של חלוקת הארץ לשבעים אומות אצל נח), לכן לא ראוי להענישו כ"ך (בגאולה) כגילוי עונש על עשיה נגד רצון ה' כמו שנעשה במצרים, לכן גלו דווקא למצרים שם הגאולה היתה בשלמות. וזה קשור ל"ארמי אובד אבי”, שהמלחמה של הארבעה נגד החמשה היא חלקית כרצון ה' (שהרי לאברהם יותר ראויה הארץ, כמובא בתורת המקרא למרן הגאון), ולכן "וירד מצרימה" דווקא. אולי גם אפשר שכיון שאברהם גדל בארם נהרים, וכן נשי יצחק ויעקב, אז לא ראוי לפגוע בהם, כעין שמשה לא הכה את היאור והיבשה, ולכן ירדו דווקא למצרים. אולי גם אפשר שהאבות עשו קידוש השם במצרים (ראה ב'תורת המקרא' “לך לך" [א], למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ולכן מעשה אבות סימן לבנים, שזה נתן כח שראוי להמשיך קידוש השם דרך מצרים – שזה נעשה בגאולה ממצרים בקידוש השם גדול. אולי גם נאמר לאברהם "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול" וגו' (בראשית יב,א-ב), כך שהגעתו לארץ כהמשך היציאה מארצו ומולדתו קשורה להולדת יצחק, והגלות קשורה לזמן הולדתו של יצחק (ארבע מאות שנה מהולדת יצחק [רש"י בראשית טו,יג]), לכן לא ראוי שהגלות תתגלה בארם שממנה יצא (תחילת הליכתו), כין שהולדת יצחק זה גילוי של זכות היציאה מארם, ולכן לא ראוי שבהולדתו יהיה גילוי של הגלות לארם (שהארבע מאות כולל מהולדתו עד הגלות עצמה כאחד). אולי גם ביציאה מגלות מצרים התגלה שאנו יצאנו מעבדות לבשר ודם, לעבדות לה', ולכן לא ראוי שיהיו גולים לארם, כיון ששם לא מתגלה כח חזק של עבדות, שזה דווקא במצרים בשל היותם בני חם (בראשית י,ו) הקשורים לגילוי של עבדות (שכנען הוא עבד לאחיו שהם עבדים [ב”ר לו,ז], הרי שכל בני חם קשורים לעבדות). אולי זהו שאומר "ארמי אובד אבי" שבא לאבד ולהרוג ולא לשעבד, שאין זה דרכו, אלא של מצרים, ולכן "וירד מצרימה" דווקא. אולי בתחילה לא היה צריך להיות דווקא במצרים, ולכן לאברהם לא נאמר איפה, אבל בשל שיעקב עשה ברית עם לבן: “עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבר אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבר אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה. אלקי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק" (בראשית לא,נב-נג), אז כיון שנעשה ברית ובשבועה שזה חמור, ואף עם צרוף ה', לכן ה' לא הגלה לארם, כיון שאז בגלותם היו עוברים את הגל, והרי נאמר שה' ישפוט ויעניש את המשעבד, ולכן בגלותם לשם זה כולל פגיעה בהם ויוצא כעין שעוברים על הברית והשבועה (וגם אם לא נחשב העונש בסוף כחלק מהירידה לגלות, בגאולה ודאי שיענשו, ואז יהיה זה נגד מהות הברית הזו). עוד אפשר שבמצרים הדרדרו בטומאה עד שהגיעו לשער המ"ט ותיכף שלא היו נגאלים, ולכן ה' מיהר לגאלם, והוציאם אז ע"פ חשבון של כפל הזמן שגלו (ע"י שה' החשיב ששיעבדום כפול מהרגיל) או החישוב מזמן הולדת יצחק, שכך יצא 400 שנה, ואי אפשר היה פחות מזה. לכן גלו למצרים, כיון שבארם כיון שהיה זה מקום אבותיהם, היו מתחברים מהר יותר לאנשים וממילא גם שוקעים מהר יותר בטומאה, ועד שהיה עובר 210 שנה כבר היו שוקעים בשער החמשים, לכן גלו דווקא למצרים (ואולי זהו שנרמז ש"ארמי אובד אבי”, שזה היה אצל אברהם ע"י נמרוד או אצל לבן, שזה מרמז על כך שחיו שם – שמשם הגיעו, ולכן בשל כך היה צריך לרדת דווקא למצרים). אולי כשנכנסו לארץ היו קשיים, ולכן כדי שלא ירדו למצרים (כמו האבות) אלא ישארו בארץ, לכן גלו ונגאלו ממצרים, שכך אח"כ הצטוו שלא לחזור אליה (ואף המצרים אולי לא כ"ך אהבום לאחר מה שנעשה להם בשל היותם במצרים), ולכן ישארו בארץ, אבל לארם שהיא רחוקה לא ממהרים ללכת, ולכן לשם אין חשיבות כזו, לכן היה ראוי שיגלו דווקא במצרים. אולי לגלות צריכים לרדת ע"פ הוראת המלכות שזהו כמו ירידה בגלות – שתחת חסות מלכות אחרת. לכן זה או ע"י ירידה בשלשלאות ברזל כעבד, או ע"פ צו מלכותי, כמו שעשה יוסף (שזהו 'א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו, דכתיב (הושע יא, ד) "בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכיל”'. שבת פט,ב). לכן גלו למצרים כדי שיוסף יעלה למלכות שם, אבל בארם כיון שהיה סכסוך עוד מאברהם (בכבשן האש ובמלחמת ארבעת המלכים), אז לא היו מעלים אותו למלכות, לכן ירדו דווקא למצרים (וזהו "ארמי" וגו', שיש קשר בין שני הדברים).