לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת ויקהל

לה,כב: ויבואו האנשים על הנשים: ש: מדוע דווקא 'על הנשים' ולא 'והנשים'? ת: משה הקהיל את הגברים ("עדת בני ישראל"; פסוקים א' וכ'), והם אשר שמעו את הציווי "קחו מאתכם תרומה" (פסוק ה'). כיוון שהנשים ענדו את התכשיטים, הגברים היו צריכים לבוא על הנשים, בכוח או בשכנוע, ולהוריד מהן את תכשיטיהן. הנשים בהתחלה לא הבינו את הצורך בתכשיטיהן, או חשדו ששוב ישתמשו בתכשיטים לחטא כפי שקרה עם תכשיטיהן ועגל הזהב, ולא ששו לתת אותם (שהרי כתוב על הגברים "כל נדיב לב ... וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה'"; פסוק כ"ב). יותר מאוחר גם חלק מהנשים נרתמו לתרום מכישרונן (וְכָל-הַנָּשִׁים--אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה, בְּחָכְמָה:  טָווּ, אֶת-הָעִזִּים; פסוק כ"ו), עד אשר הושוו לגברים בהבאת התרומות: כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם, לְהָבִיא לְכָל-הַמְּלָאכָה (פסוק כ"ט).

לה,לד: ולהורות נתן בלבו: תובנה: כישרון ההוראה – הוא מתנה מאת ה'. ה' נתן לבצלאל בן אורי ולאהליאב בן אחיסמך את הכישרון לא רק לעשות את מלאכת המשכן אלא גם להורות וללמד אחרים ("כל איש חכם לב"; לו,ב), כדי שיהיו צוות גדול של בוני המשכן, שהרי במצרים לא עסקו במלאכות מעין אלה.

לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת פקודי

לח,כד: ויהי זהב התנופה: ש: מדוע דווקא 'זהב התנופה' ולא 'הזהב'? ת: חלק מהדברים שהיה אפשר לחשוד שנלקחו שלא כדין על ידי הממונים, נאמר בהם 'תנופה', דהיינו שיהיו מוצגים לעיני כל, כאילו הם מונפים ונראים בלי שום הסתרה, מה שמכונה היום 'שקיפות'. הדבר אמור על זהב המשכן וכן על הנחושת (פסוק כ"ט), וכן במהלך עבודת המשכן, כגון על החזה (ויקרא ז,ל), חלת המצה ושוק הימין (ויקרא ח,כז), קורבן האשם (ויקרא יד,יב), העומר ולחם הביכורים (ויקרא כג,טו), וכן על הסמכת הלויים (במדבר ח,יא). על הכסף לא נאמר 'תנופה' כי כאן היה מנין ברור, שקוף ומדויק של מחצית השקל לכל אדם, ואין אפשרות לקחת כסף בלי ידיעת הממונים, שהרי מניין העם ידוע לכל (603,550).