"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹודֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹושְׁבֹותֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות לה, ב-ג)

לצד האיסור הכללי על עשיית מלאכה בשבת המופיע בפסוקים אלו, מצרפת כאן התורה איסור נקודתי על הבערת אש ביום השבת. מדוע נדרשת התורה לצוות על מלאכת הבערה באופן מיוחד, לאחר שנאמר כבר האיסור הכללי על עשיית מלאכה? כיצד ניתן להבין את ייחודה של מלאכת ההבערה?

ייתכן שניתן לבאר זאת לאור דברי חז"ל המתארים את יצירת האש כפעולה הראשונה שנעשתה על ידי אדם הראשון עם צאתה של שבת בראשית (פסחים נד, א): "דתניא ר' יוסי אומר: שני דברים עלו במחשבה ליבראות בערב שבת ולא נבראו עד מוצאי שבת, ובמוצאי שבת נתן הקב"ה דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אוּר (אש)".

הבערת האש מסמלת, לפי מדרש זה, את ראשית הטכנולוגיה, ובעצם את ערש לידתה של הציוויליזציה האנושית כולה. לאחר שהקב"ה עמל בבניין העולם במשך שישה ימים, הוא העניק לאדם את החופש, שהוא זכות וחובה גם יחד - לראות את העולם כנתון - פתיחה של תהליך מתמשך של יצירה ופיתוח. יריית הפתיחה של תהליך זה והסמל המכונן שלו הם יצירת האש על ידי האדם, מיד עם צאת השבת.

כח רב קיבל האדם - אך איך הוא יידע כיצד לנתב את כוחו? כתב רש"ר הירש (שמות פרשת ויקהל פרק לה פסוק ג):

"דווקא הוצאת האש המלאכותית היא הכוח המביא ומבטיח לאדם את שלטונו האמיתי על העולם הגשמי. רק על ידי האש עושה לו האדם את כלי מלאכתו וחודר אל תוך תוכם של החומרים, מפרידם ומעצבם... לפיכך אנחנו מבינים מדוע הוציא הכתוב את ההבערה, כסוג של מלאכה, מכל שאר אבות המלאכה... שביתת מלאכה בשבת היא ההודאה שה' הוא שהעניק לאדם את כוח השליטה בעולם הגשמי, ושאין לאדם לנהוג בשליטה זו אלא כעובד ה'... מכאן שעלינו להבין את מושג השבת... השתעבדות האדם לה' ביחס אל עולמו הגשמי".

חשיבותה של האש כמסמלת את תהליך היצירה האנושית מזכירה לאדם - שה' הוא שהעניק לאדם את כוח השליטה בעולם הגשמי, וכשם שהאדם מצווה ליצור במהלך ימי החול - כך הוא מצווה לשבות ממלאכת היצירה ביום השבת, כדי להשיב אל לבו את מקור כוחו ושורש סגולותיו.

הרב יצחק בן דוד, מהאתר: "בית המדרש הוירטואלי" - www.etzion.org.il