ב"ה

*נאה דורש- נאה מקיים* (תוספתא יבמות) ובמילים אחרות: *דוגמא אישית* היא המידה שעליה מיוסד אחד הנדבכים החשובים ביותר בחיים והוא *החינוך*, דמות חינוכית לחיקוי.
ילדים מחקים את הוריהם, את מוריהם וחיילים את מפקדיהם ועל זאת הדרך...
דמותו של אחד ממעצבי האישיות המובהקים של עם ישראל לדורותיו יופיע בין השורות, ברמז בפרשת *בְּשַׁלַּח*  נלמד אותו ואת מעשיו בתקווה שאנו, ההורים, נחשוב טוב טוב לפני כל מעשה: מי צופה בו כרגע? ומה הוא ילמד מאתנו? מה מזה הוא יילמד את צאצאיו?
מתוך פרשת *בְּשַׁלַּח* לפנינו פסוק מן הפרשה שממחיש את גודל הסכנה:
*וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל השם* מה שקורה כאן שעם ישראל עומד על גדת ים סוף, צבא מרכבות פרעה סוגרים עליהם מאחור והים מלפנים, *לא לבלוע ולא להקיא* אין לאן להתקדם, המוות אורב בכל כיוון. עם ישראל עומד על גדת ים סוף, צבא מרכבות פרעה וחילותיו סוגרים עליהם מאחור והים מלפנים, העם ניכנס לפאניקה ומיד מתפלג לארבעה מחנות עם ארבע גישות שונות.
אך האלוקים מרגיע: *השם יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן*: ז"א תירגעו ילדיי, הנני שולח לכם נס.
*שורו, הביטו וראו* אמנם דמותו של נחשון תסתתר בפרשה זו ותצוץ לראשונה רק בחומש במדבר אך חז"ל כבר מבארים את חלקו בפרשתנו: "עוד הם מתקוטטים ולפתע יוצא מן המחנה *נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב* כשמו כן הוא *נחוש אני לנדב עצמי למען עמי* נחשון רץ ונכנס לים כחלוץ ואחריו כל בני שבט יהודה ויש אומרים שבט בנימין, מתחיל להתהלך בתוך המים עד שהם מאיימים להטביעו אך נחשון? *נחוש ובשבריר שנייה כהרף עין טרם מותו של נחשון הים לפתע פתאום נבקע לשתיים וכל עם ישראל נכנס אחריו לים.." מכאן מגיע הביטוי בתהילים *הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹקים כִּי - בָאוּ מַיִם עַד נָפֶש*. כאן גם נולדו יסודות *מסירות הנפש* והחלוציות. ומה קרה עם נחשון? נחשון זכה שמזרעו תצא השוללת המפוארת של מלכי יהודה/ישראל: המלך דוד ובנו, שלמה ומלך המשיח בן דוד. אז איך האדם הרגיל יכול להגיע למדרגה זו? נלמד, בעזרת השם, קודם הקדמה: נתחיל בבניית האמון: ידוע כי כאשר המנהל נמצא בסביבת העובדים התפוקה עולה ואם ארעה תקלה לאחד מהעובדים המנהל לוקח על עצמו את האחריות וכך נבנה *קשר אמון* בין העובד ובין המנהל, על אותה הדרך אנו רואים מפקדים בצבא שמוכנים להקריב את חייהם ולו רק על מנת שחייליו לא יפגעו. הייחודיות של עם ישראל מתבטאת בגבורה של דמויות שמסרו את נפשם לשם שמים בינם נמצא שמות כמו חנה ושבעת בניה, פנחס בן עלי. ובתקופות האחרונות, מיוסף טרומפלדור *טוֹב לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ* ועד סרן רועי קליין הי"ד שהקריב את חייו בזינוק על רימון תוך זעקת *שמע ישראל!!!* מעשה גבורה שהציל חיים של פלוגה שלמה! בכל העולם אין עם דומה לזה! אשרינו! מי כעמך ישראל..*
*הורים יקרים ואמיצים!* בנותיו ובניו האהובים של השם:* האם ברור לנו מה עובר במוחו של אדם שעומד שבריר שנייה לפני החלטה גורלית כשחיי פלוגה שלמה עומד לנגד עיניו וברור שבכדי להצילם חייהם הוא אמור למסור חייו שלו????  *כִּי בְּמוֹתָם צִוּוּ לָנוּ חַיִּים*  אינסטינקט או החלטה מושכלת?? מי שהתנסה במצב כזה יודע שהכל קשור בחינוך, בדוגמא האישית שקיבל מהוריו מרגע לידתו, זה מה שמשמר אותנו כעם הנצח-עד כאן....