בס"ד
                     נחת מהילדים
כהורים, אין שום דבר בעולם שמעניק לנו יותר נחת, כיף ושמחה מלצפות איך הילדים שלנו מוותרים אחד לשני זה גם  נותן לנו, כהורים נחת, אנו מקבלים תחושה שהצלחנו בחינוך.
הפלא הוא שגם לילדים זה מסב שמחה עד אין קץ ואושר.
פרשת "ויחי" היא הפרשה ה- השתי-עשר והאחרונה בחומש "בראשית"
איך נתנהג במצב שרכב עוקף אותנו מימין או שברחוב צר רכב נוסע מולנו שתי אפשריות: א. או שנתעקש ונכנס למריבה ב. שנפנה את הדרך הכביש ונוותר- מה משתלם לנו יותר?  הבה נבחן את המצב....
כבר דורי דורות נהוג לברך את הילדים בערב שבת בברכת הבנים: "נבהלו מפניו ולא יכלו לענות אותו" זאת על כל הדברים שעוללו לו אחיו. יוסף מוותר ומרגיע אותם: "לא לחנם זרקתם אותי לבור ומכרתם אותי, נכון שסבלתי אך מזה יצא רק טוב"
בכך זכה יוסף שבניו, אפריים ומנשה ירדפו אחר השלום.
מאירועי הפרק הקודם: פרשת "ויגש" פרק מה' ה': "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם:" יוסף סולח ומוותר לאחיו על אין סוף העוולות שגרמו לו. כך הצליח לחנך גם את בניו בדרך הנתינה כעת נותר לו להתרווח ולהתבונן בהנהגותיהם אחד כלפי השני וליהנות. ההמשך בפרשת "ויחי" פסוק יג': "וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו:"
פסוק יד': "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר:"
ז"א:  שִׁכֵּל (הצליב) ידיו ושוב שִׁכֵּל ידיו כי ידע שהברכה תתן נחת לילדים ולהורים ותתן מסר לדורות כיצד לקיים כיבוד הורים. יוסף פונה לאביו ורומז לו כי הידיים קצת התבלבלו
פסוק כ':  "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה"
יעקב מברך את שני הנכדים שלו מיוסף, אך במקום להניח את יד ימין על ראשו של הבכור כמקובל
יוסף רואה וחושב שזה כתוצאה מהעיוורון שלקה בו יעקב, אביו, יוסף מחליף את הידיים של יעקב אך יעקב מחזיר את ידיו וברך את אפרים כבכור כי ראה יעקב בנבואה שלא כמו עשו ויעקב, שני הנכדים האלה צדיקים גמורים הם וכי הם ישמחו בשמחת האחד לשני. אנחנו עם מופלא! אפרים ומנשה דוגמא מרגשת לאהבת אחים אין דבר יותר משמח הורים מלראות את הבנים שלהם אוהבים אחד את השני, איך אנו כהורים מייצרים דבר כזה?? הבה נלמד: בפרשת "ויחי" יוסף רוצה לבחון האם הערך של "ערבות הדדית" כבר מתקיים בין האחים.

 ובתלמוד מסכת ראש השנה יז, א': "אמר רבא: כל המעביר על מידותיו(המוותר לחברו), מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר: 'נושא עוון ועובר על פשע' - למי נושא עוון למי שעובר על פשע" תלמוד מסכת ראש השנה יז, א
 פירש רש"י: המעביר על מידותיו - שאינו מדקדק למדוד (ז"א אינו מתעקש) מידה למצערים אותו ומניח מידותיו והולך לו...- מעבירין לו על כל פשעיו- אין מידת הדין מדקדקת אחריהן אלא מנחתן והולכת"זאת אומרת כל המוותר לחברו זוכה להגנה מיוחדת וסולחים לו על כל פשעיו!!! בדיוק בנקודה זאת נמצאת מדרגת מנשה ואפרים שניהם לא התעקשו שניהם השתתקו לוותר. יעקב ידע את הדבר לכן הצליח להוציא מהן את הטוב שטמון בהם. אנו
.

מח' יד':  "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר:"
שִׂכֵּל את ידיו: ימין על הצעיר ושמאל על הבכור הפוף ממה שהיה צריך לברך, יוסף רואה וחושב שזאת טעות בגלל שאביו עיוור ומנסה לתקן ושוב יעקב משכל ידיו רק אז הבין יוסף כי יש כאן מסר. ומה הוא המסר? יש כאן שני צדיקים, שני ילדים שמביאים מסר חדש לאנושות שניהם מעוניינים בטובת השני. ואם היה מברך כמוקבל שניהם היו נפגעים. אך יעקב חכם היה וידע כיצד לפעול לטובת הכלל והאנושות כולה. ונסיים במתנה, הכלי, "הסגולה" מלשון שמסוגל להביא אהבה ופרגון בין האחים ומסלק כל את הקנאה והמחלוקת – בדוק כבר אלפי שנים!
כשמסיימים את קבלת השבת בבית הכנסת, לפני הסעודה בבית נהוג לכנס את כל הילדים ולברכם ע"י השמת הידיים על ראשם, לבנות: "יְשִׂימֵךְ אֱלוֹקִים כְּשָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה" וּלהמשיך לבְּבִרְכַּת הַכֹּהֲנִים: "יִבְרָכֵךְ הַשֵּׁם וְיִשְׁמְרֵךְ יָאֵר הַשֵּׁם פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנַּךְ, יִשָּׂא הַשֵּׁם פָּנָיו אֵלַיִךְ וְיָשֵׂם לָךְ שָׁלוֹם". לבנים: "יְשִׂמְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" וּלְסַיֵּם בְּבִרְכַּת הַכֹּהֲנִים, בלשון זכר.
(יש להקפיד על מגע היד של אב המשפחה על ראשי הילדים)