לקט מביאור המלבי"ם לתורה – פרשת תרומה

שמות כה,ב: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי: מדוע 'מאת כל איש' ולא 'מכל איש'? מלבי"ם: "קח 'מאתו' מציין שנותן ברצון טוב, שלא על ידי שום הכרח ... מציין שהנותן הוא בעל רצון ובחירה ונותן בטוב לבו". ביאור נאה בעקיפין למדוע 'ויקחו' ולא 'ויתנו', שהרי הנתינה ברצון היא 'לקיחה מאת'. נאה.

כה,ח: וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם: מה הרמז בעשיית המשכן, שהוא מוגדר כ'מקדש'? מלבי" כתב ביאור הנקרא 'רמזי המשכן' ובו הוא חושף מה רמז ה' בכל פרט בעשיית המשכן: "כבר נודע שכל העולמות הם מתאחדים כאיש אחד, וכל המציאות נקרא בשם 'האדם הגדול', פירושו שכמו שכל איברי האדם ... קשורים קצתם בקצתם וכל אחד משלים את חברו ...  כן כל המציאות והעולמות אין מספר אשר ברא ה' הם ערוכים ומסודרים כאיש אחד ... וכולם קשורים זה בזה ... המנורה בכלל יש 50 שערי בינה כי המנורה רמזה על בינה, והארון שרמז על החכמה ... ובאשר המשכן נעשה לחבר בו כל כלל ישראל להיחשב כגוף אחד". קצרתי בערך 99.9% ממה שכתב המלבי"ם, אך אני מקווה שרוח הדברים הובנה.

שבת שלום, שבת של זכירת עמלק ורשעו מול טוב ה', שבת של נתינה ברצון ואחדות והשלמה מלאה בין כל בני האדם, אורן.