"וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם וגו', ויצא מעם פרעה בחרי אף".

וכתב רש"י ע"פ הגמ': "וירדו כל עבדיך" - חלק כבוד למלכות, שהרי בסוף ירד פרעה בעצמו אליו בלילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי, ולא אמר לו משה מתחלה וירדת אלי והשתחוית לי (זבחים קב): ואכן מפורש שמשה נצטווה מפי ה' לנהוג כבוד במלכות, כמופיע ברש"י על הפסוק "ויצוום על מלך מצרים".

ומדהים שבאותו פסוק בו לומדים שמשה הקפיד לתת כבוד למלך, מסתיים הפסוק שמשה יצא בחרי אף, ודעת ריש לקיש בגמרא זבחים קב' שמשה סטר לפרעה בפרצוף, איפה נעלם החיוב לכבד?? ובעצם הגמרא דנה שם בעניין.

ובדרך אפשר, יתכן שהחיוב לכבד מלך, זה כל זמן שאפשר להשפיע עליו לטובה, אפילו אם מדובר במלך רשע, ולכן כל זמן שמשה ניסה לשכנע ולהשפיע על פרעה,  היה עליו החובה לכבד את פרעה, שלא יאמר פרעה בגלל חוסר הכבוד לא שמעתי בקול משה, וכן יתכן הטעם שהיה לאליהו לנהוג כבוד מלכים באחאב מלך ישראל למרות רשעותו.

וכדרך שיש תלמידים הטוענים שהרב המחנך לא נוהג בי כבוד לכן לא הקשבתי בקולו, והרבה פעמים יש בזה הרבה מהאמת והצדק, כי בכדי להשפיע חייבים לתת כבוד לזולת.

אבל ברגע שסיים משה את תפקידו להשפיע על פרעה, מיד סטר לפרעה בפניו כי מגיע לו בזיון ולא כבוד על רשעותו, כי כבר אין צורך לתת כבוד לפרעה הרשע.

אומנם אנחנו לבננו ולתלמידנו כל רגע חובה עלינו לכבד ולהשפיע, למרות שבאמת לפעמים מגיע לתלמיד סטירות, בכל זאת עלינו לכבד את תלמידנו, כי על ידי הכבוד אפשר שיושפע התלמיד בראותו אהבתנו האמיתית לו, כי באנו לקראתו עם המון סבלנות למרות כל הבדיקות והניסיונות הלא קלים שעשה לנו ובדק אותנו בכוונה או שלא בכוונה למטרה זו.

ובכוח זה יעלה לבו של תלמידנו שהוא כבנינו, חשק לתקן עצמו ולהחזיר אהבה לנו, ויתחזק ויתעלה לתלמיד חכם והגון, בעזרת השם יתברך.

וזכיתי וביתי הקטנה תחי' ענתה בחוכמתה בס"ד תשובה נוספת, שכמו שבהתחלה פרעה היה נחמד לעם ישראל ובסוף אכזרי, כך סיכם לו משה זאת בסוף דיבורו עמו.