"והיה לך ולכם לאכלה", לכאורה זה שפת יתר דבודאי כשהוא לוקח מכל מאכל אשר יאכל יהיה בשבילו ובשביל כל היצורים הנמצאים בתיבה. ונראה לומר שרמז לו אפילו שאמרו חז"ל בגמ' [ברכות מ'.] 'אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" והדר "ואכלת". יע"ש. 

בכל זאת בתיבה, שהוא שעת חירום, צריך להתחיל בבני אדם לאכול, כדי שאם ימצא אוכל מקולקל או רקוב שאינו ראוי למאכל אדם יתן אותו לבהמות לחיות ולעופות. וזהו שאמר "והיה לך" תחילה ואחר "ולהם" וכמובן.

אצבע לספר תורה מכסף קרא כאן

 "וישאר אך נח", ידוע 'כל אכין ורקין למיעוטא' וכאן מה בא למעט. ונראה לומר כפי דעת רבי יוחנן מה שנאמר 'צדיק תמים היה בדורותיו' ולא בדורות אחרים, שאם היה בדורו של אברהם אע"ה לא היה נחשב (עיין סנהדרין ק"ח). לכן עכשיו שדורותיו נמחו בזה ירד ערכו קצת ונתמעט מערכו הקודם שלא ניכרת צדקותו כמו שהיתה בהשואה לגבי אנשי דורו.