לקט מביאור המלבי"ם לתורה – פרשת ויצא

בראשית כח,י: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע: מלבי"ם: "למה אמר שנית שיעקב יצאמבאר שבע, וכבר אמר 'וילך פדנה ארם' (כח,ה)? ... כל הנביאים לא נבאו אלא בארץ, ונבואה זו הייתה בעת שיצא יעקב מבאר שבע והלך במהלכו לחרן, שאף שלא היה עדיין בחוץ לארץ, כבר עשה תנועת העתק מארץ ישראל לחוץ לארץ, וזה מאפיל זוהר הנבואה". קדושת הארץ מתגברת כאשר אדם מתכוון לעוזבה והאדם צריך חיזוק לפני שעוזבה. מעניין.

כח,כ-כא: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים: מלבי"ם: "משמע שעבד על מנת לקבל פרס? ... הלא לא הבטיחני שיהיה לי לאלוהים ... ועל כן אני נודר ... שאשאר בצדקתי". ה' הבטיח ליעקב בחלום רק וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת (טו), ויעקב נדר שיישאר עובד ה' אם יהיה לו לאלוהים.

לא,מה-מו: וַיִּקַּח יַעֲקֹב, אָבֶן; וַיְרִימֶהָ, מַצֵּבָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים, וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ-גָל: מלבי"ם: "למה היה צריך שני אותות, גל ומצבה? ... יקימו גל אבנים גדול שבו יזכרו העדים את הברית שנעשה לפניהם ... דברים שבסתר יקימו מצבה, שהייתה קדושה בימים ההם שבה יזכור ה' ויהיה לעֵד על הברית הנעשה ... יעקב התיירא מלבן שלא יעשה עמו רע בגלוי, ולבן התיירא מיעקב שלא יעשה רע לבנותיו בסתר ... ואם כן יעקב היה צריך להזמין את ה' היודע תעלומות לעד ... ואם כן היה צריך להקים מצבה .... ולבן שהתחייב את עצמו שלא יעשה רע בגלוי היה צריך להזמין אנשים לעדים והיה צריך להקים גל אבנים". גם בעת כריתת ברית השלום כל אחד חשב על צרכיו, ברית על הנסתר וברית על הגלוי.