פרשת חיי שרה - פרשת המקדש

כולן שווים לטובה

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש

"ויהיו חיי שרה... שני חיי", רש"י (בראשית כג,א): כולן שוין לטובה. פירוש רש"י תמוה: הרי חיי שרה היו קשים ומרים: הנדודים מארם נהרים ארצה. הרעב בארץ ישראל. שרה נלקחת לבית פרעה. שרה נלקחת לבית אבימלך. שרה חיה ערירית תשעים שנה. כידוע, היסורים הנפשיים של אשה עקרה מלווים אותה יום יום שעה שעה, וכדברי רחל (בראשית ל, א): "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי". שרה סובלת מהגר שפחתה. שרה סובלת מישמעאל. שרה שומעת על עקידת בנה יחידה. העל כך אפשר לומר שחייה 'כולם שוים לטובה'?!

אלא, שהיתה לשרה מידה טובה, מידתו של רבי נחום איש גם זו, שאמר: 'גם זו לטובה!' וכל דבר שבא עליה – מצאה בו את יד ה' הטובה עליה. לפיכך, גם אם היו שנים קשות, בסופו של דבר התברר, ש'כולן שוין לטובה'.

אכן שמעתי מי שפירש על דרך הצחות: "בת ק' כבת כ'", שידעה שרה לומר את פרק ק' בתהילים: 'מזמור לתודה' באותה התרגשות של הודייה כפי ידעה לזעוק את פרק כ' בתהילים: "יענך ה' ביום צרה". כי יש אדם שיודע לזעוק אל ה' בעת צרה, אך כשבאה עליו הישועה שוכח מלהודות לה' על הטובה.

יתירה מזו! כשבאה על האדם צרה צריך להרגיש כבר עתה, כי הצרה מביאה איתה טובה, גם אם אינו רואה אותה בעיניו, וכפי שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה לברכות ט, ה: "אמרו 'כשם שהוא מברך על הטובה', רצונם לומר, שיקבלם בשמחה. ויכבוש רגשותיו, ויישב דעתו כשמברך 'ברוך דיין האמת', עד שייראה כמו בזמן שהוא מברך 'הטוב והמטיב'... לפי שהרבה דברים נחשבין לרע בתחילתם וסופם מביאים טובה גדולה. והרבה דברים נחשבים בראשיתם טוב ויהיה בסופם רע מאד. ולכן אין ראוי לנבון להצטער בבוא צרה גדולה וגזירה הרת סכנה, לפי שאינו יודע התכלית. וגם אל יתפתה וישמח שמחה רבה כשתגיעהו טובה - לפי מחשבתו, לפי שאינו יודע התכלית".

לאור האמור, גם כשאדם זועק "יענך ה' ביום צרה", צריך להאמין, שמן הצרה הזו יצמח דבר טוב, ולהכין את הלב - כבר באותה שעה - לומר את פרק ק' בתהילים - 'מזמור לתודה'. ככל שיאמין בכך באמונה שלמה ובשמחה - כך גם יזכה להגיע להודייה של פרק המאה בשירת דוד נעים זמירות ישראל.

שבת שלום