chiddush logo

שפע ברכה באה עם הגשמים

נכתב על ידי יניב, 5/11/2020

 "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה” (בראשית ב,ו). '"והשקה את כל”. ר"א בשם רבי יוסי בר זמרא אמר: הכל מתברך, משא ומתן מתברך, והפרגמטוטין מרויחין. ר' יוחנן בר לוי אמר: אף מוכי שחין מרויחין. רבי חייא בר אבא אמר: אף החולין מרויחין, ואיבריהון רפין עליהם. אבימי מן חבריא הוה מבקר בישיא, כד הוות רביעתא נחתה הוה, אמר ליה רבי חייא בר אבא: מה אינון עבידין? הוה אמר ליה: נינוחו. רבי אבא אומר: אף אבן טובה מרגשת. רבנן אמרי: אף הדגים מרגישים' וכו' (ב"ר יג,טז). גם בגמ' מובא שדברים מתברכים כשיורד גשמים: 'אמר רב אושעיא: גדול יום הגשמים, שאפי' ישועה פרה ורבה בו, שנאמר "תפתח ארץ ויפרו ישע"' (תענית ז,ב). 'ואמר רבי יצחק: גדול יום הגשמים, שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו, שנאמר (דברים כח, יב) "לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך"' (שם ח,ב). לכאורה לא מובן, מה הקשר בינם לגשמים? ר"י מביא שהגשם זה ביד ה': 'אמר ר' יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים. מפתח של גשמים - דכתיב: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו" (דברים כח, יב). מפתח של חיה מנין?דכתיב: "ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה". מפתח של תחיית המתים מנין? דכתיב (יחזקאל לז, יג) "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם". במערבא אמרי: אף מפתח של פרנסה, דכתיב (תהלים קמה, טז) "פותח את ידך" וגו'. ור' יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא? אמר לך: גשמים היינו פרנסה' (תענית ב,א-ב,ב). ע"פ זה אפשר שכיון שהגשמים ביד ה', אז כשה' נותן גשם כאגב לזה בא גם שפע של ברכה, בשל ההשפעה של הקשר לה'. אולם נראה יותר מזה, ר"י מזהה את הפרנסה עם הגשם, ממילא נראה שיש כאן שלושה דברים כנגד העונשים על חטא אדם הראשון, שאדם נענש "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג,יט), כנגד זה הגשם והפרנסה ביד ה'. חוה נענשה "הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים" (שם,טז), כנגד זה לידה ביד ה'. העונש המרכזי ביותר – המהותי על האכילה מעץ הדעת, הוא המוות, כמו שה' אמר מראש: “ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (שם ב,יז) [ואף החטא היה בעקבות שהנחש הראה לה שלא תמות אם תיגע], כנגד זה תחיית המתים ביד ה'. יוצא שבכוונה ה' השאיר זאת בידו ולא ביד שליח, כיון שאלו הם הדברים היסודיים שקשורים בתיקון מקלקול העולם, לכן זה קשור ישירות לה', בשל מעלתם ובשל שקשור לגילויו בעולם. לכן התורה נמשלה למים, ונלמדו מהמים דברים על לימוד התורה (תענית ז,א), כיון שגם התורה מתקנת את העולם, וכמובן שקשורה לגילוי ה'. לכן 'אמר רב יהודה: גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה, שנא' (דברים לב, ב) "יערף כמטר לקחי", ואין לקח אלא תורה, שנא' (משלי ד, ב) "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". רבא אמר: יותר מיום שניתנה בו תורה, שנאמר "יערף כמטר לקחי", מי נתלה במי? הוי אומר: קטן נתלה בגדול' (שם). כיון שירידת גשמים זה כעין מתן תורה, שקשור בתיקון עולם וגילוי ה'. לרבא זה אפילו יותר ממתן תורה, כיון שבגשמים זה כבר כשמקיימים את התורה בפועל. לכן 'אמר רבי תנחום בר חנילאי: אין הגשמים יורדים, אלא א"כ נמחלו עונותיהן של ישראל, שנאמר (תהלים פה, ב) "רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה". א"ל זעירי מדיהבת לרבינא: אתון מהכא מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה: (מלכים א ח, לד)" ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת" וגו' … אמר רב קטינא: אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תורה, שנאמר (קהלת י, יח) "בעצלתים ימך המקרה", בשביל עצלות שהיה בישראל שלא עסקו בתורה, נעשה שונאו של הקב"ה מך, ואין מך אלא עני, שנאמר (ויקרא כז, ח) "ואם מך הוא מערכך", ואין מקרה אלא הקב"ה, שנאמר (תהלים קד, ג) "המקרה במים עליותיו” … וא"ר אמי: מאי דכתיב (קהלת י, י) "אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל"? אם ראית רקיע שקיהה כברזל מלהוריד טל ומטר, בשביל מעשה הדור שהן מקולקלין, שנא' "והוא לא פנים קלקל”' וכו' (שם, ב), שהגשמים קשורים לתיקון העולם. לכן יש בגשמים קשר לבריאת העולם: 'אמר רבי חמא בר' חנינא: גדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים וארץ, שנאמר (ישעיהו מה, ח) "הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד אני ה' בראתיו”, בראתים לא נאמר, אלא בראתיו' (שם). שהעולם נברא בשביל שיהיה בו גילוי ה', שיהיה עולם של קודש. לכן גם למדים 'אמר ר' אמי: אין גשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמנה, שנאמר (תהלים פה, יב) "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף"' (תענית ח,א). שמעבר ללימוד עצמו שמראה קשר של קדושה בשביל הורדת גשמים, הפס' הזה גם נדרש על בריאת העולם: 'א"ר סימון: בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הה"ד (תהלים פה) "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו”. חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה. מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכו לארץ, הה"ד (דניאל ח) "ותשלך אמת ארצה”. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבון העולמים, מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פה) "אמת מארץ תצמח" (ב"ר ח,ה). שבפס' הזה רמוז שבבריאת העולם היתה התנגדות של האמת לבריאת האדם בשל חטאיו, והאמת היא חותמו של הקב"ה ('דאמר רבי חנינא: חותמו של הקב"ה אמת' [שבת נה,א]), כך שכעין יש כאן רמז שע"י תו"מ שלנו, יש גילוי ה' בעולם (כחותמו של הקב"ה בעולם), שיש תיקון עולם ע"י האדם (שהוא איש אמת כחותמו של ה', שבזכותו בא הגשם), ולכן ראוי שהעולם יתקיים. לכן ע"י הגשם שבא בגילוי של זכות האדם בעולם כולו, שמקדש ומתקן את כל העולם, באים יחד עם זה גם הטבות, כראוי בשל קשרנו לגילוי ה' בעולם, שהטוב מתגלה מה', ולכן יש שפע טוב מעצם גילויו, ובשל הזכות שמגיע לנו על מעשינו. אולי לכן במן היה מתחתיו ומעליו טל: “ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק ככפר על הארץ" (שמות טז,יד). 'כתיב (שמות טז, יד) "ותעל שכבת הטל", וכתיב (במדבר יא, ט) "וברדת הטל", אמר רבי יוסי ברבי חנינא: טל מלמעלה, וטל מלמטה, ודומה כמו שמונח בקופסא' (יומא עה,ב). שבכוונה היה מכוסה בטל, כעין רמז לגשם (שהטל הוא טיפות כעין גשם), לרמז על קשר לקדושה: '… היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן. הא כיצד? היה יושב ודורש, ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה, ומהיכן היה לובש ומתכסה. הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן' (מכילתא, שמות טז,ד), שהמן קשור לקדושה, שהוא לחם משמים, ולכן קשור לזכות תורה – שניתן גם כדי שיוכלו ללמוד תורה כראוי. לכן גם כמו בגשם שבאים טובות, כך גם במן: ' … מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן' וכו' (יומא עה,א). אולי לכן 'גשם' בגימטריה 343, וזה קרוב לשם 'א'ל שד'י' שהוא בגימטריה 345. כעין דברי יעקב: '"וא'ל שד'י יתן לכם רחמים" וגו' (בראשית מג,יד). '… מדרשו מי שאמר לעולם די, יאמר די לצרותי' וכו' (רש"י). שכך מרמז שכשיורד גשם, אז 'בגשם' (גימטריה 345) יש גילוי של ה' שנותן רחמים, ואומר די לצרות, ולכן מביא שפע טוב לעולם (שהשם הזה קשור בבריאת העולם). גם רמז שה' אמר לעולמו די בבריאה, אולי בשל שעד כאן הבריאה הגשמית, ועכשיו עלינו להשלים את הבריאה ע"י תיקונה (שלכן 'ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שברא הקב"ה את העולם, היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי, עד שגער בו הקב"ה והעמידו, שנאמר "עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו", והיינו דאמר ר"ל: מאי דכתיב (בראשית לה, יא) "אני א'ל שד'י"? אני הוא שאמרתי לעולם די' [חגיגה יב,א]. שהעולם גדל, כעין הצד הגשמי גדל עד שה' עצרו, ונראה שנאמר כפקעת של שתי, כיון שהשתי הוא הבסיס שדרכו מעבירים את חוטי הערב וכך מייצרים בגד, שכך ה' עצר את הגשמי שאח"כ אנחנו משלימים את החלק הרוחני), ולכן כשיורדים גשמים זה מרמז על כך שאנו מתקנים את העולם. בנוסף כשמחשבים גם את המילה עצמה (עוד 1), יוצא 344, שזה סמוך לשם 'א'ל שד'י', כרמז שאנו מגלים את שם השם בעולם, שדרכנו יש גילוי ה', ולכן זה אחד מעל, כעין עומד על גבינו (וזה שם שקשור בבריאת העולם, כרמז שכך עומד על ידנו, ע”י שאנו מתקנים ומקדשים את כל העולם, כדי שיהיה גילוי ה'). נראה לכן שהלימוד בב"ר הוא מהפס' "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה", שפס' קודם נאמר "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה" (בראשית ב,ה). "רב אסי רמי: כתיב (בראשית א, יב) "ותוצא הארץ דשא", בתלת בשבתא, וכתיב (בראשית ב, ה) "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ", במעלי שבתא?! מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע, עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים, וירדו גשמים וצמחו. ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים' (חולין ס,ב). יוצא שהפס' אחריו שמדבר על גשמים זה בעקבות שאדם התפלל, שאז ירדו הגשמים (ומה שאח"כ נאמר על יצירת האדם, צ"ל שזה הסבר של קודם, של מה שקרה בין פס' ה' לפס' ו', שלכן ה' הוריד אז גשם), שמכאן שה' מתאוה לתפילתן של צדיקים. כיון שהצדיק מתקן את העולם, ובתפילתו הוא מגלה בגלוי את הקשר בין גילוי ה' לעולם, שלכן מבקש מה' שיפעל בעולם, שדבר זה (תיקון העולם וגילוי ה') הוא הסיבה לשפע הטובות כמובא במדרש על הפס' הזה.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה