ושמרתם את המצות ר' יאשיה אומר, אל תקרא כן, אלא ושמרתם את המצות. כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה'(מכילתא שמות יב,יז). בפסחים (ד' ע"א) נאמר 'כל היום כולו כשר למילה,אלא שזריזין מקדימין למצות, שנאמר "וישכם אברהם בבקר" '.

התורה תמימה פירש שהטעם שבגמרא לא למדו מהפס' אצלנו זה 'משום שאין גדרי השמירה והחימוץ שוים' ז"א אין קשר בין הדברים. אולם כיון שלמדו כך במכילתא ניראה שאין לדחות זאת, אלא אפשר ללמוד. אלא שיש להבדיל בין הדברים, שכאן זה 'אם באה מצוה לידך עשה אותה' שכאשר באה לידך מצוה אל תדחה אותה.כמו במצה שאתה עוסק בה עכשיו אז אל תתעכב בעשייתה אלא תגמור אותה עכשיו,שהכוונה 'ושמרתם את המצות שמרהו (עד) שלא תביאהו לידי פסול. מכאן אמרו [פסחים פ"ג מד"ה] תפח, תלטוש בצונן'.(שם במכילתא, וכן כאן ברש"י) שכאשר אתה עוסק במצוה אל תרבה את זמנה פן תתבטל תוך כדי זה,כמו במצה שתתפח. כך שמדובר על כשאתה עוסק בדבר שבו המצוה כבר קשורה או החלה כבר. ואילו בפסחים זה 'זריזין מקדימין למצות' שגם כשעדיין לא התחלת משהו במצוה, אלא אתה יכול להתחיל לעשותה מוקדם, אז תקדים ואל תחכה לעשותה בזמן אחר. כך שאינם שווים בעניינם.

וניראה יותר מזה,שגם כאן וגם אצל אברהם זהו שורש אחד. שבעקידה נאמר "כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה" שהעקידה היא סמל לאמונה של אברהם. גם במצה יש עניין של אמונה ,שהמצה ניקראת לחם האמונה. שכשיצאו ממצרים הלכו באמונה בה' ,ולא חיכו להכין צידה לדרך. כך ששורשם אחד,האמונה,שמי שמאמין גדל בה' הוא גם מזדרז למצוותיו. והנה אולי רמז לקישור שהמצה מסמלת את הזריזות והדבקות במצוות, שנאמר "ושמרתם את היום הזה" ודרשו במכילתא 'ושמרתם את היום הזה . למה נאמר? והלא כבר נאמר כל מלאכה לא יעשה בהם?- אין לי אלא דברים שהם משום מלאכה, דברים שהם משום שבות מנין?- תלמוד לומר ושמרתם את היום הזה, להביא דברים שהן משום שבות'.שזהו תוספת למצוה לחיזוקה ושמירתה,שזה בא מהדבקות בה' ומצוותיו. וזה כמו "היום הזה" שנאמר קודם "כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם"(וגם סמוך לו..) ודרשו במכילתא על "בעצם היום הזה" 'כי בעצם היום הזה מגיד שלא יצאו אלא ביום'. שאע"פ שנאמר "כי בחודש האביב הוציאך ה' אלוקיך ממצרים לילה" שהגאולה התחילה כבר בערב, יצאו ממצרים ממש בבוקר,ביום,וזה מזכיר את יציאתו של אברהם לעקידה שהשכים ישר בבוקר כמו שהתכונן לכך כבר מהלילה, ולכן ישר בבוקר השכים ויצא.כך שניראה שזהו 'מעשה אבות סימן לבנים' של יציאת מצרים,ולכן שניהם קשורים,שזה השורש של זה.ולכן אפשר ללמוד משניהם,שאצל אברהם זה בא בעשיה, ואצל הדורות זה בא גם לידי ביטוי בעשיה של המצה. שהיא בשורשה קשורה לאברהם(שהגיעה מהיציאה בעקבות מעשה האבות של אברהם),ולכן בא כרמז ואסמכתא לזריזות,וזהו עניינם של המצוות, לתקן את האדם שיהא דבק בה' ולא בתאותיו,דבקות גמורה. להיות כמו אצל אברהם שנאמר עליו "ירא אלוקים" שמוכן למסור את כל כולו,כל מציאותו ורצונותיו(-כמו את בנו יצחק)לה'. וזהו אסמכתא 'ושמרתם את המצוות,כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים' הטמאה ושקועה בתאות ויצרים, כדי להיות הצבאות שלי, וכדי להיות הצבאות שלי עליכם לשמור מצוותי וכך לתקן עצמכם מתאותיכם ולהיות דבוקים בי. ואז כשכל בנ"י יהיו דבוקים בה' "היום הזה" יהיה השורש של "היום אם בקולי תשמעו"-הגאולה השלמה.