"ויהי אחר הדברים האלה והאלקים ניסה את אברהם" וגו' (בראשית כב,א). אומר המדרש: 'כתיב (תהלים יא, ה): "ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו". אמר רבי יונתן: היוצר הזה, אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם. ומי הוא בודק? בקנקנים יפים, אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים. כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים, אלא את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן", וכתיב (בראשית כב, א): "והאלקים נסה את אברהם". אמר רבי יוסי בן חנינה: הפשתני הזה, בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה, כל שהוא כותשה היא משתבחת, וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת. ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה, אינו מספיק לקוש עליה אחת עד שהיא פוקעת. כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים, אלא את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן". א"ר אלעזר: משל לבעל הבית שהיה לו ב' פרות, אחת כחה יפה ואחת כחה רע. על מי הוא נותן את העול, לא על זאת שכחה יפה? כך הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן"' (ב"ר לב,ג). חז"ל מביאים שלושה משלים, נשאלת  השאלה מדוע, למה לא הביאו רק משל אחד, הרי העיקרון הוא אותו עקרון? בנוסף לא מובן במיוחד דבריו של ר"א שמביא משל של פרות, ממתי על פרות שמים עול (אמנם הכוונה אולי לשוורים, אלא שאם כך מדוע אומר פרות ולא שוורים)? מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מביא (ב'לזמן הזה', תשרי, 'והאלקים נסה את אברהם') שזה שלושה משלים כיון שמבטאים שלוש דעות על ניסיון העקידה, מה הכוונה בניסיון של אברהם, הרי ה' ידע מה אברהם יעשה? וענו הראשונים כמה תשובות, שהם בעצם רמוזים כאן: א. היוצר שלוקח קנקנים ומקיש עליהם, זה כדי להראות את איכותם. כך שיטת רס"ג שהניסיון היה כדי להראות את צדקותו של אברהם. ב. הפשתני מכיש עליו כדי להשביחו. כך שיטת הרמב"ן (המטרה מצד ה'), העיקרים וספורנו, שהניסיון מוציא מהכח לפועל את רצונו הטוב, ומתחזק בזה בעבודת ה'. ג. העול על הפרה ייעודו לחרוש היטב כדי שיהיה אח"כ יבול טוב, זהו כשיטת הרמב"ם שהניסיון היה כדי ללמד אותנו מה עלינו לעשות. (ראה שם). בזה תשובה נפלאה מדוע הובאו שלושה משלים בחז”ל. ע"פ זה אולי אפשר להמשיך ולדייק בדברי חז"ל. ר"א מביא משל של פרות, אמנם בפשטות היה צריך להביא שוורים, אלא בשל שהמשל יותר מורכב, שההבנה היא בשביל היבול שאח"כ, שהוא התוצאה שבהמשך (ולא בעצם העשיה של החרישה), לכן רמז בפרות, כדי לכוון אותנו, שמה ההבדל בין שור לפרה? השור לעבודה, ואילו הפרה מיועדת להמליט וולדות, וכן לחלב שבמקורו מיועד לוולדות. לכן בזה בא להדגיש שיש להבין בדרשתו שמיועד לדורות הבאים, כעין הוולדות של הפרה. בנוסף, הפרה לא מיועדת לעול, (אמנם כנראה שהיו משתמשים בהן כשלא היתה ברירה – למי שלא היו שוורים, ולכן נותן ר"א דוגמה שכזו), להבדיל מהשור. זה בא לרמז כמו שאומר הרמב"ם '… וכאילו עניין הניסיון, שיעשה מעשה אחד, אין הכוונה גוף המעשה ההוא, אבל הכוונה שיהיה משל שילמדו ממנו וילכו אחריו' (מורה נבוכים ג,כד). שהניסיון לא לאדם שמתנסה, אלא ללמוד ממנו, שכך בפרה זה מודגש, שהיא אינה מיועדת לעול, כמו שאותו צדיק לא קשור אליו הניסיון (אלא כל הנסיון הוא בשביל הדורות הבאים, כמו שהעול הושם עליה בשביל היבול). [גם נראה שיש בזה רמז, שהפרה מגדלת את הולד ומאכילה אותו, עד שיכול להתקיים בעצמו. שכך בניסיון יש גם השפעה לדורות הבאים, מכח מעשה אבות סימן לבנים, שלכן סוללים לנו את הדרך שנוכל לעמוד בקשיים, מכח מעשיהם של האבות שעמדו בניסיונות]. אולי אפשר גם להבין את המשל של ר"י שמביא דווקא משל בקנקנים, כשלכאורה יכל גם דברים אחרים שמקישים עליהם להראות חוזקם. נראה שקנקן מיועד למשקה, כעין רמז לתורה שמשולה למים (ב"ק פב,א), ובכלל ייעודו להכניס בתוכו. בזה מרמז שכשמראה לנו מי היה אברהם, מגלה לנו שאברהם היה בחירת ה' לא במקרה, אלא יש בפנימיותו נשמת בנ"י, שלכן ה' בחר בו. אולי גם רמז בקנקן לפס' “ונקה לא ינקה", שמובא בחסידות (ביהודי הקדוש) שאנו אומרים בחנוכה: 'ומנותר קנקים נעשה נס לשושנים', שהכוונה שכח חנוכה נבע מכח "ונקה לא ינקה". אלא שכיון שיש בזה קשר לשאינם שבים בתשובה (“לא ינקה”), אז איך נעשה מזה נס? וענה שזהו מנותר קנקנים, שכשתוריד מ"ונקה (לא) ינקה" את האותיות 'קנקן' ישאר שם הויה שהוא רחמים. לפי זה אפשר גם כאן שרמז ר"י בקנקן, לרמז שבזה הראה מדוע אברהם נבחר לגלות שם ה' בעולם (שזהו שם הויה). (לפי זה אולי גם העקידה קשורה לימים הנוראים [יש מחלוקת במדרשים האם העקידה היתה בר"ה או ביוה"כ], ולכן קשורה לגילוי של ונקה לא ינקה, שיש בהם דין ובודקים האם חזרו בתשובה או שלא, והעקידה מקשרת למידת הרחמים עלינו [שלכן שופר של איל מזכיר את העקידה], גילוי שם הויה. ומובא שימי הדין נמשכים קצת עד חנוכה, שבזה מובן שגם בהם יש גילוי של שם זה, וגילוי הרחמים שבו). ריב"ח מביא משל בפשתן, שיש בו שמנוניות, וע"י הפעולות מתערבב מה שיש בו ומשתבח, כך גם רמז שבאברהם היה את הרצון לעשות את רצון ה', וה' הוציא זאת מהכח לפועל, שיעשה את המעשים כדי שישתבח, כמו בפשתן שבהכאתו מערבב את השמנונית שבתוכו, שהשמן בפנים כך שקיים בו בכח, אלא שצריך להוציאו לפועל – להכותו כדי שיתערבב בפועל, ומשתבח בכך. אולי אפשר גם שמובא בחז"ל על פשתן: 'א"ר שמעון בר רב יצחק: כתיב (שמות כז) "להעלות נר תמיד", שיערו לומר שאין לך עושה שלהבת אלא פשתן בלבד' (יר' שבת ב,ב). שלכן הביא פשתן כדי לומר שבזה קשור עניין עבודת ה', כעין נר התמיד במקדש, שבו נאמר "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד" (שמות כז,כ). שמובא בפס' עניין של שמן, ולמדו מ"שלהבת" לפשתן, שזהו כמו דרשתו בפשתן והשמן שבו, ועניינו זהו להתחזק בעבודת ה', כעין הנר במקדש, שהמקדש מייצג את עבודת ה' בעולם, וכן מרמז לאדם "נר ה' נשמת אדם” (משלי כ,כז) לרמז על עבודת ה' של האדם, שכאן מתחזקת אצל הצדיק. אולי אפשר גם שבתנחומא (“בראשית" סימן ט) מובא טעם לאיסור לבישת שעטנז, כיון שהצמר מזכיר את מנחת הבל והפשתים את מנחת קין, ולכן 'אמר הקב"ה: אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת זכאי, לפיכך נאסר'. לכן המשיל בפשתן כעין רמז להתחזק בעבודת ה', כעין שמנחת קין היתה פגומה, כאן זה משתבח, שמתעלה מהפגימה, כרמז שמתעלה ומתחזק בעבודת ה'. אולי גם כנגד שנאמר לקין "אם תיטיב שאת" (בראשית ד,ז), לכן כאן מרמז על הטבת מעשי הצדיק, או כפירוש הרמב”ן: 'על דעתי: אם תיטיב יהיה לך יתר שאת על אחיך, כי אתה הבכור'. ממילא זה רמז שאם הצדיק עושה מעשה טוב הוא מתעלה יותר. אולי אפשר שבשמם של חז"ל יש גילוי כוונותיהם (ולכן נמשכו כל אחד לפרש בקשר לגילויו): בר' יונתן מרומז בשמו שה' נתן, שזהו כרמז לכך שה' בחר באברהם, שהביאו לעולם כיסוד בנ"י (שבחירה אצל ה' הכוונה שנוצר לשם כך, כמו שאצל בנ"י נאמר בחירה ונאמר יצירה), שזהו שהראה מיהו אברהם, מה מהותו. בר' יוסי בן חנינה כעין מרומז בשמו על הוספה – כעין יוסף, וכן רמז לחנן (בשם של חנינה, כעין שבבן יש חלק מהאב, וכך חלק מחנינה, שזהו האותיות חנן), שבזה כעין שה' חנן אותו ביותר צדקות, שנתן לו לפעול כדי שיתעלה בצדקות. (אמנם בב”ר נה,ב, זה מובא בשם ר' יונתן, אולם זה ודאי טעות כיון שמופיע שם פעמיים משלים בשמו, ולכן כנראה שהיה רשם ר"י ופתחו זאת לר' יונתן במקום ר' יוסי). בר' אלעזר מרומז שאחרים ילמדו ממנו, כעין שה' עוזר לנו לדעת מה לעשות. (אמנם בתנחומא "וירא" סימן כ' זה מובא בשמם של אחרים, הפשתן בשם ר' יונה, והכלים בשם ר' יהודה בר שלום. כך שזה מסורת אחרת. או טעות של מעתיקים, שאולי בפשתן היה רשום ר' יוסי בן חנינה, אלא שהיה מחוק באמצע ונשארה רק ההתחלה והסוף, וכך יצא ר' יונה. ובקדר היה רשום ר' יונתן אלא שהיה שחוק ובקושי קריא ולכן חשבו שזה ר”ת [שזכרו שיש שם מלא עם האבא, רק שלא זכרו מי ואיזה מהם], וכך היה נדמה שזה ר”ת של יו=יהודה, נ=בר [שנראה להם הנ' כ-ב'], תן=של' [שראו במחוק את הקו התחתון של האות ת' (ונמחק הקו העליון של האות ת'), וחשבו שזה היה ש' שנמחקה הקו השלישית של הש' והקו התחתון נמחק ונשאר רק מעט ממנו שרואים. ושה-ן' המחוקה באמצעה היתה נראית להם כשארית של האות ל', שנרשמה קצת למטה בשורה, והיא ארוכה], כקיצור של שלום). אולי אפשר ששלושת המשלים מעבר לעקרון שבאו לומר שה' מנסה רק את הצדיקים, באו לרמז על גילוי הניסיון של העקידה, מדוע היא באה. בגמ' מובאות שתי דרשות מהו "אחר הדברים האלה" שנאמר בפתיחת סיפור העקידה: '"ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם". אחר מאי? א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא: אחר דבריו של שטן, דכתיב (בראשית כא, ח) "ויגדל הילד ויגמל" וגו'. אמר שטן לפני הקב"ה: רבונו של עולם, זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן, מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך? אמר לו: כלום עשה אלא בשביל בנו, אם אני אומר לו זבח את בנך לפני, מיד זובחו. מיד "והאלקים נסה את אברהם ויאמר קח נא את בנך" … ר' לוי אמר: אחר דבריו של ישמעאל ליצחק. אמר לו ישמעאל ליצחק: אני גדול ממך במצות, שאתה מלת בן שמנת ימים, ואני בן שלש עשרה שנה. אמר לו: ובאבר אחד אתה מגרה בי? אם אומר לי הקב"ה זבח עצמך לפני, אני זובח. מיד "והאלקים נסה את אברהם”' (סנהדרין פט,ב). על דרך הפשט מביא הרשב"ם: '"ויהי אחר הדברים האלה" – כל מקום שנאמר: אחר הדברים האלה, מחובר על הפרשה שלמעלה ... אף כאן, אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך, לו ולנינו ולנכדו (בראשית כ״א,כ״ג) של אבימלך, ונתן לו שבע כבשות הצאן (בראשית כ״א,כ״ח), וחרה אפו של הקב״ה על זאת, שהרי ארץ פלשתים נתן לו לזרעו... והקב״ה ציוה עליהם לא תחיה כל נשמה (דברים כ׳, ט״ז)' וכו'. לכן הדעה של קנקנים זה מרמז על דברי השטן לה', שהיו נגד אברהם, ולכן כמו הקשה בקנקן שבאה להוכיח את איכותו. הדעה בפשתן כנגד הקשר לאבימלך, שזהו כחבל פשתן טוב וחזק שמחברים בו בין דברים, שכך כאן היתה ברית עם אבימלך. הדעה של פרות כנגד דברי ישמעאל, שטען שהוא טוב ממנו במצוות, ובעקידה הוכח שיצחק הוא הטוב יותר, עליו ה' נותן את עול המצוות (וכעין חרישה שכעין חותכת את האדמה, כך בברית חותכים את העורלה).