"ולאברם היטיב בעבורה" וגו' (בראשית יב,טז). '"ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר" וגו'. "ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו". ר' פנחס בשם רבי הושעיא רבה אמר: אמר הקב"ה לאברהם אבינו: צא וכבוש את הדרך לפני בניך. את מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו: באברהם כתיב "ויהי רעב בארץ". בישראל כתיב (מה, ו) "כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ"' וכו' (ב"ר מ,ו). אברהם מכין לנו את הדרך שאנו הולכים בה אח"כ. דבר זה אינו רק במציאות של גלגולי המציאות שבעולם, אלא אף ברוחניות, שבתנחומא מובא בצורה קצת שונה: 'אמר רבי יהושע דסכנין: סימן נתן לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, שכל מה שאירע לו אירע לבניו. כיצד? בחר באברהם מכל בית אביו, שנאמר: "אתה הוא ה' האלוקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם” (נחמיה ט), ובחר בבניו משבעים אומות, שנאמר: "כי עם קדוש אתה לה' אלקיך ובך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה” (דברים יד). לאברהם נאמר: "לך לך”, ולבניו נאמר: "אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמורי והפרזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש" (שמות ג)' וכו' (תנחומא "לך לך" סימן ט). כאן בתנחומא מודגש עניינים רוחניים (בנוסף לעניינים גשמיים שגם הם מובאים), בחירת בנ"י, מצוות ישוב הארץ וכו'. לכן בב"ר זה 'צא וכבוש' וכו' שמשמע שזה במעשה אברהם, ובתנחומא זה 'כל מה שאירע' וכו', כעין רמז שגם בדברים רוחניים שנעשו בו, כבחירתו והציווי במצוות. (אין זה סותר, אלא בשניהם האבות הם סימן לנו). נראה שלכן אנו תמיד בניו של הקב"ה: "בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" (דברים יד,א). 'לכדתניא "בנים אתם לה' אלקיכם", בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים, דברי ר' יהודה. רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים, שנאמר (ירמיהו ד, כב) "בנים סכלים המה", ואומר (דברים לב, כ) "בנים לא אמון בם", ואומר (ישעיהו א, ד) "זרע מרעים בנים משחיתים", ואומר (הושע ב, א) "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי"' (קידושין לו,א). ע"פ ר"מ בנ"י תמיד קרואים בנים, וכך הכריעו הראשונים (ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ב'לזמן הזה', ניסן, עמ' 104-107). בנ"י תמיד בנים לה', בשל ייעודנו. אולם נראה שרמוז בלשון בנים רמז גם לאבות, שאנו בניהם, שמכוחם אנו בנים לה' (שהם היסוד למהותנו), שהם קיבעו את המציאות של היותנו בניו של ה'. שלכן מצד ר"י כשחוטאים איננו בנים לה', שהרי במעשים איננו מראים זאת, לעומתו ר"מ מתייחס למהות שתמיד יש בנו את מהותנו כבנים, אבל גם יותר מזה יש בנו גילוי תמידי של בנים, שאנו מחוברים מכח האבות שגילו את קשרנו במציאות, שקיבעו בעולם את המציאות של היותנו הולכים בדרך ה', ולכן גם כשחיצונית זה לא נראה, בכ"ז תמיד יש גילוי של מהותנו גם במציאות, כמו שדרש ר"ל: '… פושעי ישראל שמליאין מצות כרמון, שנאמר (שיר השירים ו, ז) "כפלח הרמון רקתך", ואמר ר"ש בן לקיש: אל תיקרי רקתך אלא ריקתיך, שאפי' ריקנין שבך מליאין מצות כרמון' וכו' (עירובין יט,א). הרי שאפילו בפושעים יש גילוי במציאות של המון מצוות שמקיימים, שהאבות ייסדו זאת בגילוי בעולם (בנוסף לכך שכיון שזה במהותנו אז אי אפשר שזה לא יתגלה במציאות בעולם). לכן נראה שדרשו שהאבות שמרו את כל התורה, ואפילו מצוות דרבנן: 'אמר רב, ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר "תורותי", אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה' (יומא כח,ב). בפשטות זה בא להראות את חיבורו של אברהם לכל התורה כולה, אולם אולי יש בזה גם רמז שכל התורה שמתגלת אצלנו יסודה במעשה אבות, ולכן ראו לנכון לדרוש שקיים את הכל כמו שמתגלה אצלנו. לכן אולי הגילוי של "בנים אתם לה' אלקיכם" נאמר באיסור של לא לגדוד ולא לעשות קרחה על המת, כרמז לאבות שאע"פ שאינם בעולם – שמתו, בכ"ז יש להם השפעה עלינו שאנו בנים לה' במהות ובמעשה (ולכן כעין שעדיין קיים גילוי שלהם בעולם, להיפך מהגדידה והקריחה שזה מבטא צער רב בשל תחושת אבדון גמור על המת שנאבד לגמרי מהעולם). [אולי ר"מ ור"י חלקו, ע"פ מהות גילויים, שמובא 'דאמר ר' יוחנן: סתם מתני' ר' מאיר... סתם ספרא רבי יהודה' וכו' (סנהדרין פו,א). ר"מ מתגלה במשנה ור"י בספרא, ההבדל בין המשנה לספרא זה שבמשנה מובאות ההלכות בלי המקורות, ואילו בספרא זהו הדרשות על התורה שמהם מתבררת ההלכה. לכן גם בראייתם את המציאות של שמירת המצוות בבנ"י, ר"מ רואה את המציאות כמו המשנה שזהו ההלכות שהועברו במסורת במשך הדורות, שכך בנ"י הם ההמשך מהאבות וכך מתגלה בהם התורה ומצוותיה. לעומתו ר"י מגלה כספרא, שצריך לראות את התורה ומצוותיה כיצד מתגלים באדם זה מצד עצמו, כמו שבלימוד הוא מגלה בעצמו את המצוות ע"פ התורה שלומד, ולכן כשמדובר על חוטאים שברצונם מתרחקים ממצוות, הוא רואה בזה ריחוק מגילוינו כבנים לה').