'שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין, ומתקינין לו כהן אחר תחתיו, שמא יארע בו פסול. רבי יהודה אומר: אף אשה אחרת מתקינין לו, שמא תמות אשתו, שנאמר (ויקרא טז) "וכפר בעדו ובעד ביתו”. ביתו, זו אשתו. אמרו לו, אם כן, אין לדבר סוף' (משנה יומא א,א). שיטת ר"י היא שלמדים את דין הפרשת הכה"ג מהמילואים, והגמ' מביאה ברייתא כמותו: 'תניא כוותיה דר' יוחנן: (ויקרא טז, ג) "בזאת יבא אהרן אל הקדש" במה שאמור בענין. מאי היא? בענין דמלואים. ומה אמור בענין דמלואים אהרן פירש שבעה ושמש יום אחד, ומשה מסר לו כל שבעה כדי לחנכו בעבודה. ואף לדורות כהן גדול פורש שבעה, ומשמש יום אחד, ושני תלמידי חכמים מתלמידיו של משה, לאפוקי צדוקין, מוסרין לו כל שבעה כדי לחנכו בעבודה. מכאן אמרו: שבעת ימים קודם יוה"כ מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין' (יומא ד,א). הרי שהלימוד (לר"י) הוא ממה שנעשה במילואים. נראה שזה לא סתם שנלמד משם, אלא יש בזה עומק גדול, כיון שהמילואים חנכו את המשכן, שיש בזה גילוי של המשכן בחיבור לבנ"י, לכן זה דומה ליוה"כ שיש חיבור של בנ"י למקדש – שהכה"ג נכנס לקה"ק כדי לכפר. אולם אולי אפשר יותר מזה, שבזה נעשה כעין חזרה על חנוכת המשכן, כיון שהמשכן נעשה בעקבות שנפלו בחטא העגל, ולכן הצטוו על המשכן רק לאחר הסליחה ביוה"כ (ראה ב'תורת המקרא' “תרומה", למרן שר התורה צי"ע הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ממילא יש חיבור בין יוה"כ לגילוי של המשכן, לכן עושים ביוה"כ דימוי להקמת המשכן, כדי לחבר ליוה"כ חיבור לעשיית המשכן, שכך יפעל לתקן את העולם כולו, שייעשה הקמה של גילוי השכינה עולם. לכן מובן גם שלר”ל למדים ממתן תורה (יומא שם [גם לו מביאים ראיה מברייתא]), כיון שהם קשורים בשורשם, שהגילוי במשכן הוא כעין גילוי של מתן תורה – להחזיר לכעין המעלה שהיתה במתן תורה (והמשכן הוא כהמשך כח מתן תורה, שלכן גם ה' המשיך להעביר את התורה באה”מ). כיון שלמדים (לר"י) מהמילואים, נראה שיש עוד רמזים על דברים שנעשו אז שלכן יש כנגדם הלכות ביוה"כ. כשהוקם המשכן חטאו נדב ואביהו ומתו, מיתתם זה לא סתם, אלא יש בזה משום פגם בשמחה של הקמת המשכן, ואף חטא מיד כשהוקם, ולכן יש בזה קלקול, שאנו באים ומתקנים במשך הדורות. או להיפך, מיתתם היתה דבר של מעלה גדולה, שבלי שמתו לא היה מתקדש המשכן, שמיתתם היא זו שהחילה את קדושתו, כמו שמסביר מרן פאר הדור הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא' “אחרי מות" [א]), ממילא אם כך אז ודאי שיש עניין לגלות קשרים למותם כדי לגלות את הקדושה הגדולה של המשכן, כדי להמשיך מזה קדושה לכל העולם ביום הקדוש – ביוה"כ. (אולי ע”פ זה לכן התגלה בעולם שני בתי מקדש שנחרבו, כעין כנגד שני בני אהרן שמתו. אבל ביהמק"ד שלעתיד, שה' יבנהו, שלכן יש בזה ניתוק מהחטא של האדם, וממילא אין גילוי של בני אהרן שמתו בחטאם, ולכן הוא יעמוד לעולם). לכן מביאים את הכה"ג ללשכת פלהדרין, ששמה נבע ממיתות הכהנים הגדולים: 'תניא רבי יהודה: וכי לשכת פרהדרין היתה? והלא לשכת בלווטי היתה! אלא בתחלה היו קורין אותה לשכת בלווטי, ומתוך שנותנין עליו ממון לכהונה ומחליפין אותה כל שנים עשר חודש, כפרהדרין הללו שמחליפין אותם כל שנים עשר חודש, לפיכך היו קוראין אותה לשכת פרהדרין' (יומא ח,ב) 'לשכת בלווטי – לשון שרים, כך היתה נקראת לשכת שרים … מחליפין אותה כל י"ב חדש – כלומר שרשעים היו ולא היו מוציאין שנתן' וכו' (רש"י). לכן (מעבר לפשט) נראה שבתחילה נקראה הלשכה ע"ש השרים, כבני אהרן שהיו חשובים ביותר, (ומעלתם היתה גדולה ביותר: 'נכנס משה אצלו והיה מפייסו. אמר לו: אהרן אחי, מסיני נאמר לי: עתיד אני לקדש את הבית הזה – באדם גדול אני מקדשו. הייתי סבור או בי או בך בית מתקדש. עכשיו נמצאו בניך גדולים ממני וממך, שבהם הבית נתקדש' [ספרא, ויקרא י,ג]), אולם לאחר זמן נקראה הלשכה ע"ש שמתו הכה”ג, כעין בני אהרן שמתו. (אולי גם לכן ר' יהודה חושש למות אשתו של הכה"ג, כעין כנגד מיתת בני אהרן). על סיבת מותם של בני אהרן נאמרו בחז"ל כמה הסברים, בספרא (על ויקרא טז,א) מובא שמתו על הקירבה, שזהו שנכנסו לקה"ק, או על ההקרבה של "אש זרה לפני ה'”. וגם מובא שלא נטלו עצה זה מזה (בויק”ר [כ,ח] מפורש שגם על זה מתו). נראה שכנגד זה ביוה"כ הכה"ג נכנס לקה"ק ומקטיר שם קטורת, שבזה יש כנגד מעשיהם, שהכה"ג עושה כמו שה' ציווה (ולא כמותם שהקריבו אש זרה "אשר לא ציוה אותם” [ויקרא י,א]), ונכנס לקה"ק ושם שם קטורת על האש, כעין מעשיהם: “ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת" (שם). [ובפרט שלא מקטיר ואז נכנס עם הענן קטורת, אלא נכנס לקה"ק ואז שם את הקטורת על האש, שזהו כעין שכאן מודגש שלקחו, ואח"כ נאמר שהקטירו, שכך כנגד זה לוקח את המחתה לקה"ק, ואז שם את הקטורת. גם הציווי "ונתן את הקטרת על האש לפני ה'” [ויקרא טז,יג], דומה לפס' “... וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני ה'”]. כנגד שלא נטלו עצה זה מזה (ולא ממשה ואהרן), ביוה"כ 'מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו בסדר היום, ואומרים לו: אישי כהן גדול, קרא אתה בפיך, שמא שכחת או שמא לא למדת' (משנה יומא א,ג). וכן 'אם היה חכם, דורש. ואם לאו, תלמידי חכמים דורשין לפניו. ואם רגיל לקרות, קורא. ואם לאו, קורין לפניו' (שם,ו). שלומדים יחד, שלא כבני אהרן שפעלו כל אחד ע"פ דעתו כשלעצמו בלבד. בנוסף, מתו על שהורו הלכה בפני משה רבם (עירובין סג,א), לכן ביוה"כ 'ואמרו לו: אישי כהן גדול, אנו שלוחי בית דין, ואתה שלוחנו ושליח בית דין, משביעין אנו עליך במי ששיכן שמו בבית הזה, שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך' (משנה יומא א,ה), שמשביעים אותו ע"פ בי"ד שלא ישנה את ההלכה, שלא יעשה כצדוקים שמורים הלכה אחרת מבי"ד, שזהו ביטול הדעה ההלכתית המקולקלת של האחר, כרמז לביטול הוראת הלכה בפני רבו, שזהו הוראת הלכה בצורה מקולקלת [שהרי אסור להורות הלכה בפני רבו], והיא בשל שמורה בעצמו במקום רבו – שהוא האדם האחר (שאינו רבו אלא הוא אדם אחר) שמורה הלכה. (גם כנגד שהפרושים הם ההמשך של ההלכה ממשה, שלא שינו, להבדיל מהצדוקים שעושים על דעת עצמם, שכך כעין כמו שבני אהרן עשו הלכה על דעת עצמם מול משה). בנוסף מובא שמתו בשל שהיו שתויי יין, מחוסרי בגדים, נכנסו בלא רחיצת ידים ורגלים, ושלא היו להם בנים, ולא נשים, ושאמרו (או ערערו) אחר משה ואהרן מתי ימותו והם ינהגו שררה על הציבור, ובסיני זנו עיניהם מן השכינה כעין מתוך אכילה (ויק”ר כ,ט-י). לכן נראה שכנגד זה ביוה"כ משביעים אותם מכח בי"ד, להדגיש שלא הם השררה על הציבור במקום בי”ד (כבני אהרן שחיכו מתי ימותו משה ואהרן וינהגו שררה), אלא הבי"ד שורר עליהם. כנגד מחוסרי בגדים ולא רחוצי ידים ורגלים, לכן הכה"ג מחליף כמה פעמים משמונת הבגדים (של זהב) לארבעה בגדים לבנים, שזה כעין חוסר בבגדים (ארבעה במקום שמונה), וטובל ורוחץ ידיו כשמחליפם. כנגד שלא היו להם נשים, לכה"ג חייבת להיות אשה ('"וכפר בעדו ובעד ביתו", ביתו זו אשתו' [משנה יומא א,א]). כנגד שהיו שתויי יין, הכה"ג נמצא בלשכת הפלהדרין שבאזור המקדש במשך שבוע, ומתכונן ליוה"כ, שכך נעשה בישוב דעת גדול ויראה גדולה, ההיפך משתויי יין שדעתם נעשית קלה ומזולזלת. בנוסף 'ערב יום הכיפורים עם חשיכה, לא היו מניחים אותו לאכול הרבה, מפני שהמאכל מביא את השינה' (שם, ד), כעין מול שתיית היין שמביא להשתכר ולהרדם. בזה גם מכפר כנגד מה שזנו עיניהם מהשכינה כעין מתוך מאכל, שכאן מונעים ממנו מאכל (שלא יאכל הרבה) לקראת עבודת יוה"כ (שבה גם נכנס לקה"ק, מקום השכינה). כנגד שלא היו להם בנים 'ביקש להתנמנם, פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרידה, ואומרים לו: אישי כהן גדול, עמוד והפג אחת על הרצפה. ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן השחיטה' (שם,ז). ['פרחי כהונה – בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח קרויין פרחי'. ברטנורא]. כמו שהבנים מעירים את הוריהם בלילה, כך גם כאן פרחי הכהונה, שהם בחורים שזה קצת מזכיר בנים של אדם, לא נותנים לו לישון. או שלכתחילה 'אם היה חכם, דורש' (שם,ו), כיון שהיה דורש לאחרים, הרי הם כתלמידיו, ותלמידים נקראים בנים: '"לבניך", אלו תלמידיך. וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים … וכשם שהתלמידים קרוים בנים, כך הרב קרוי אב' וכו' (ספרי. דברים ו,ז). לכן כשדורש לפניהם יש בזה משום כפרה על שלא היו לבני אהרן בנים.