"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" וגו' (בראשית יב,א). בחז"ל ישנה מחלוקת על עלייתו הראשונה של אברהם אבינו לא"י, יש שרואים ב"לך לך" את העליה הראשונה, כך שיטת הפרקי דר”א, שאברהם בא לא"י רק כשה' אמר לו "לך לך". ויש שרואים בזה את העליה השניה, שאברהם עלה קודם לא”י, וירד חזרה, וחזר שוב כשה' אמר לו “לך לך”, כך שיטת הסדר עולם. (ראה באריכות ועמקות גדולה ב'תורת המדינה' 'עלייתו הראשונה של אברהם אבינו לא”י', למרן שר התורה פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). מיילא לשיטת הפרקי דר"א זה מובן שהתורה סיפרה מה עבר על אברהם ע"פ הסדר שהיה במשך השנים, אבל לשיטת הסדר עולם יוצא שצריך לומר כאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ולכן אברהם עלה בתחילה בגיל שבעים, ואז היתה ברית בין הבתרים, ובגיל שבעים וחמש נאמר לו "לך לך", ובאותה שנה היה את מלחמת ארבעת המלכים עם החמשה. כך מובא בסדר עולם: 'אברהם אבינו היה בשעה שנדבר עמו הקב"ה בין הבתרים בן ע' שנה, שנאמר (שמות יב מא): "ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה" וגו'. לאחר שנדבר עמו ירד לחרן ועשה שם חמש שנים, שנאמר (בראשית יב ד): "ואברם בן חמש {שנים} ושבעים שנה בצאתו מחרן". נמצא מן הפלגה ועד שיצא אברהם אבינו מחרן – כ"ז שנים, הן הן (בראשית יד ד): "שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר ושלש עשרה שנה שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר". אותה השנה שיצא בה אבינו אברהם מחרן, היא היתה שנת הרעב, וירד למצרים ועשה שם שלשה חדשים, ועלה ובא וישב באלוני ממרא אשר בחברון. והוא השנה שכבש בה את המלכים' (סדר עולם פרק א). [מה שמביא פס' של יציאת מצרים, זה משום שע"פ זה דרש שאברהם עלה בגיל שבעים (ראה ב'תורת המדינה')]. נשאלת השאלה, למה התורה שינתה את סדר המציאות מכפי שהיתה? אולי אפשר לומר שהתורה באה לרמז בזה על מעשה אבות סימן לבנים, שכשבנ"י חזרו לא"י ממצרים, כעין עלייתו של אברהם אבינו לא"י. (מצד המציאות ברית בין הבתרים היתה לפני "לך לך", כנגד שקודם ליציאה ממצרים ה' נגלה למשה כעין כנגד שנגלה לאברהם. וכן נאמר "וַיִּשְׁמַע אֱלֹקים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹקים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות ב,כד), ולכן כעין רמז לברית בין הבתרים בה ה' אמר לאברהם שבנ"י יצאו ממצרים). אצל אברהם נאמר לו לעלות לא"י ב"לך לך", ואצל בנ"י נאמר "וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ” (שמות ג,יז), שבזה ה' כעין אומר להם שיעלו לארץ מחו"ל (וכן הם יעלו בגלל ה' שזהו שאומר שיעלה אותם, כעין שה' אמר לאברהם לעלות, ולכן אברהם עלה בגלל ה'). לכן מתחילה התורה בסיפור זה, אע"פ שאינו ההתחלה מצד המציאות, אבל יש בזה בכדי לרמז על יציאת בנ"י ממצרים לארץ. לכן גם מובן שהלימוד שאברהם עלה בגיל שבעים בפעם הראשונה נלמד מיציאת בנ"י ממצרים, כיון שקשורים זה לזה, שלכן בזה מרומז על המציאות האמיתי ע"פ סדר הזמן, כדי לרמז על השינוי בתורה, כדי לגלות דבר שמתגלה ביציאה ממצרים לא"י. כשבנ"י עלו לארץ התחייבו בשלוש מצוות: 'תניא, רבי יוסי אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה' וכו' (סנהדרין כ,ב). [גם התנא של הסדר עולם הוא ר' יוסי (יבמות פב,ב)]. לכן נרמז באברהם שעלה לארץ, שכך כשבנ"י עולים לארץ, אז מתחייבים בשלוש מצוות. המצוה הראשונה היא להעמיד להם מלך, שזה כמו אצל אברהם ששרה נלקחה לפרעה, ופרעה היטיב לאברהם, כעין יחס בין מלכים, ואף כשיצא משם היה הריב בין הרועים של לוט ושלו, כרמז לכך שהיה כעין מלך שיש תחתיו אנשים הנשמעים לו (כעין הרועים שתחתיו). המצוה השניה היא להילחם בעמלק, שכך כנגד זה אברהם נילחם בארבעת המלכים, ובפרט שאחד מהמלכים הוא נמרוד: '"ויהי בימי אמרפל", רב ושמואל. חד אמר: נמרוד שמו, ולמה נקרא שמו אמרפל? שאמר והפיל לאברהם אבינו בתוך כבשן האש. וחד אמר: אמרפל שמו, ולמה נקרא שמו נמרוד? שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו' (עירובין נג,א). [ראה ב'תורת המקרא' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שאם הוא נמרוד, שהוא הכי חזק, אז מדוע לא מופיע ראשון במלכים]. הרי שנמרוד היה ממריד את כל העולם נגד ה', שזהו כמו עמלק שבא לבטל גילוי שם ה' מהעולם. אח"כ מסופר על ברית בין הבתרים, שזה מרמז על המקדש, שהוא חיבור ביננו לה'. (ולבסוף כורת עמו ברית שינחל ארץ עשרת העממין, שזה יהיה לעתיד, לאחר התיקון בעולם, שזה מכח היסוד של שלושת המצוות שבכניסה לארץ, שבאים לתקן את העולם). לכן התורה שינתה מהסדר של המציאות, כדי לומר שיסוד הקדושה שאח"כ מתגלה אצלנו בשלושת המצוות, זה מכח אברהם אבינו, לכן בתורה שהיא מגלה על מצוות ה', היא מלמדת על אברהם בצורה שכזו, כדי ללמד ששלושת אלו יסודם באברהם. (אע"פ שאצלו לא נעשה בסדר כמו שאנו מחוייבים במצוות, כיון שהוא היסוד, ולא שעשה את המצוות שהצטוונו, שדווקא הסדר של העשיה בפועל של המצוות הוא בצורה זו). [נראה גם שלושת המצוות קשורות לאבות, שהם קשורים לא"י (שהארץ שלנו מכח האבות), ולכן בכניסה לארץ מתגלים שלושת אלו. הראשון הוא מלך, כעין אברהם שראו בו כמלך (נשיא): "שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכנו" (בראשית כג,ו). השני זה מחיית עמלק כנגד יעקב שנלחם בעשו, ועמלק הוא מזרע עשו. השלישי זהו בניית המקדש כנגד יצחק שהועמד לעלות כקרבן, ואף אח"כ נשארה בו מעלה זו: '"אל תרד מצרימה" – שהיה דעתו לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי הרעב. אמר לו: אל תרד מצרימה, שאתה עולה תמימה, ואין חוצה לארץ כדאי לך' (רש"י. בראשית כו,ב). אמנם אנו מחוייבים במצוות בסדר אחר (שלא כסדר האבות), אבל זה בשל שהגילוי – העשיה של המצוות בפועל, הוא שצריך להעשות דווקא בסדר כמו שנצטווינו בהלכה, אבל השורש של הקדושה שממנה יוצאות מצוות אלו, זה מהאבות ובשורש אין צורך דווקא בסדר של עשיית המצוות, שמהאבות השורש של הקשר שלנו לארץ ולתיקון העולם. (אולי גם כרמז שבפועל אמנם נלחמו בעמלק אבל לא השמידו אותו, ולכן כשבנו את המקדש עדיין עמלק היה קיים, ולכן קודם מופיע יצחק ואח”כ יעקב – כגילוי מצד המציאות, לא מצד סדר המצוות שהצטוונו)].