"ויקץ יעקב משנתו" (כח, טז)
נכתב על ידי שימי, 12/10/2020
"ויקץ יעקב משנתו" (כח, טז)
שאלו פעם רב אחד כיצד הוא מצליח כל חייו בעקביות לקום לתפילת ותיקין מדי יום ביומו?
ענה הרב, בשולחן ערוך, ההלכה הראשונה היא ש״יתגבר כארי לעבודת בוראו" וכיצד אוכל לענות על שאר השאלות אם לא הקפדתי על ההלכה ראשונה ...
"נתן אלקים שכרי" (ל, יח)
החפץ חיים זצ״ל הסביר על פי משל. בעל בית חרושת העסיק פועלים רבים. פעם אחת עמד אותו אדם להשיא את בתו. חשב העשיר בלבו: כיצד אנהג, חייב אני להזמין לחתונת בתי את כל הפועלים, אולם אין זה נאה שהם ישבו יחד עם כל המוזמנים החשובים, ידידי ומכרי. הוא חשב ולבסוף טיכס עצה מה לעשות. יום לפני החתונה, הוא ערך בביתו שולחנות כיד המלך והזמין את כל הפועלים לסעודה. בהזמנתו הוא אמר להם, בואו ושמחו
בחתונת בתי.
עבר שכנו וראה את השמחה הנערכת בבית ואת כל הפועלים מסובים ליד שולחנות ערוכים, התפלא ואמר, וכי הפועלים חשובים בעיניו יותר מכל מכריו, עד שהוא עורך עבורם סעודה מיוחדת. ועוד, שהוא מקדים את השמחה שהוא עורך לפועלים לשמחת שאר המוזמנים, ולא ידע אותו שכן, כי לא מפאת חשיבותם של הפועלים הם יושבים עתה בסעודה, אלא דוקא מפני שאין העשיר מעוניין שהם יהיו בחתונת בתו יחד עם כל המכובדים, ולכן הוא מקדים אותם ושמח עמם בנפרד.
הנמשל הוא את אשר רואות עינינו שרשעים רבים דרכם צלחה והם מתענגים בעולם הזה בעושר וכבוד. מי שרואה זאת עלול להתפלא ולשאול, מדוע דרך רשעים צלחה, למראה עינים נראה
כאילו מעדיפים אותם על פני צדיקים ושומרי התורה והמצוות. אולם האמת שונה לחלוטין, מקדימים אותם ונותנים להם את שכרם כאן בעולם הזה כדי לטורדם מהעולם הבא.
הקדמה זו אינה מפני כבודם, מעלתם או ערכם הרב. ההקדמה נובעת מכך שבשמים לא מעוניינים שהם ישבו בסעודה אחת, בסעודה הגדולה והאמיתית שתתקיים לעתיד לבוא יחד עם שלומי אמוני ישראל.
"וענתה בי צדקתי ביום מחר" (ל, לג)
בפרשתינו למדים על הפעולות שעשה יעקב אבינו בחוכמתו, להציל את מה שגזל לבן
ממנו.
בימי עלומיו שימש רבנו חיים בן עטר זצ״ל האור החיים הקדוש, כרבה של העיר סאלי. באותה תקופה נזדמן פעם סוחר אמיד לסאלי בדרך למסעיו, ובערב שבת חיפש מקום לעשות את השבת, הוא פנה לאחד מנדיבי הלב שבעיר וביקש להתאכסן אצלו. 'איזו שאלה? אשמח לארח אתכם בביתי' היתה תשובתו. המשיך האורח: מוכרח אני לסדר כמה ענינים עד בואי אליך, ובכן אשמח באם יודיע לי כבודו, כיצד מגיעים לביתו, ובינתיים אבקש ממנו שיואיל בטובו לשאת את תרמיל הכסף שלי לביתו, אינני רוצה להסתובב ברחובות עם כל כך הרבה כסף.
הסכים המארח, סחב את התרמיל, והצניעו בירכתי הבית.
את השבת בילה האורח באוירה נוחה ונעימה, וכצאת השבת הודה למארחו על האירוח.
והיכן תרמילי? שאל האורח בעמדו על פתח הבית.
איזה תרמיל? שאלו המארח.
זה עם הכסף שמסרתי בידכם להוביל לביתכם, ענה האורח. ענה המארח, לא היו דברים מעולם, לא נמסר בידי שום כסף.
בלית ברירה הזמין האורח את מארחו לדין תורה, בבית דינו של רבנו האור החיים הקדוש.
הקשיב רבנו לטענות שני הצדדים, ופנה אל המארח: מה דעתך על החשד הלזה?
שקר בפיו, ענה האיש. הלוואי ולא הזמנתיו לביתי.
לאחר מכן פנה רבנו לתובע, ושאלו האם יש לו עדים שראו את מסירת התרמיל לידי מארחו?
ענה האורח, אין לי עדים, אבל עמדנו תחת העץ בשעה שנתתי לו את כספי.
אמר לו רבנו, אמרת עץ, מהר לך ותזמין את העץ ל״בית דין". האורח שהיתה לו אמונת צדיקים, האמין כי רבנו האור החיים הקדוש עומד לבצע איזה מעשה נסים עם העץ, ומשום כך נחפז לצאת לכיוון בו עמד העץ.
בינתיים פנה רבנו אל המארח הנתבע, ושאל אותו אמור נא, מהי השערתך, האם כבר הגיע האיש למקום העץ?
ענה הנתבע: בהחלט שלא, הן מרחק רב מכאן ועד העץ.
נענה רבנו ואמר, פיך הכשילך, לדבריך שלא מסר לך האיש שום כסף, איך תדע לשער את המרחק.
ומיד הודה המארח, בקבלת התרמיל עם הכסף, ועד שחזר האורח התובע עם העץ, עמד תרמילו בחדר הבית דין.
טובה תורה מכל סחורה
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
