'א"ר אליעזר: הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם, שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה, כדי שאהנה ממך. א"ר יוחנן: אוי להם לעובדי כוכבים, שאבדו ואין יודעין מה שאבדו, בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עליהן, ועכשיו מי מכפר עליהן?' (סוכה נה,ב). בסוכות מקריבים כנגד האומות, נראה שאין זה במקרה שזה כך דווקא בסוכות, אלא שבסוכות בנ"י יוצאים לדור בסוכה, כרמז לעולם מתוקן, עולם בצל השכינה. לכן יש לזה השפעה גם לגוים, שגם הם נשפעים זכות מזה, כחלק מהעולם. נראה שבסוכות בא לידי ביטוי קשר לשורשים שיש בבנ"י, שקשורים לתיקון העולם, שזהו עניין האושפיזין שכביכול מתגלים בסוכות. נראה שבכל יום יש כנגד גילוי כח האושפיזין גם כנגד תיקון העולם, ולכן גם כנגד כך בפרים (מעבר לפשט שזה שבעים פרים בסדר יורד, שבא לבטא את הורדת כח הטומאה מהגוים). בסדר האושפיזין יש שני נוסחים: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד. או אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד. ביום הראשון מקריבים 13 פרים, שזהו כעין אברהם שהיה הראשון שנבחר והלך כרצון ה' בתורה ומצוות ('אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי" וגו'' וכו'. יומא כח,ב). לכן כנגד גילויו יש 13 פרים, כעין גיל בר מצוה שאז האדם מתחייב במצוות. (בנוסף, את ישמעאל מל בגיל 13, כך כעין רמז להשפעה לגוים שנעשתה ע"י אברהם ברמז ל-13 [אע"פ שמהדין היה עושה בכל גיל שהיה אז, כי הצטווה מגיל 8 ימים]. כמו כן, הצטווה למול בגיל שמונה ימים, כביטוי לברית ללכת אחר ה', ולכן יחד עם 5 כנגד התורה זהו 13). ביום השני מקריבים 12 פרים, כנגד שיצחק היה ראוי להקים י"ב שבטים אלמלי התנגדותה של רבקה: 'רבי הונא אמר: אם כך אני עתיד להעמיד שנים עשר שבטים, הלואי לא עיברתי מנין "ז"ה". תני בשם רבי נחמיה: ראויה היתה רבקה שיעמדו ממנה י"ב שבטים, הה"ד "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גּוֹיִם בְּבִטְנֵךְ" דא תרין, "וּשְׁנֵי לְאֻמִּים" הא ארבעה, "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" הא שיתא, "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" הא תמניא, "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת" הא עשרה, "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי" הא חד עשר, "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו" הא תרין עשר. ואית דמייתין ליה מן הדין קרא: "וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶה אָנֹכִי", זיין שבעה, ה"א חמשה, הא תרין עשר מנין "זה"'. (ב"ר סג,ו). לכן כנגדו 12 שכך היה ראוי מלכתחילה (ועוד שזה נאמר בהקשר שיש גם לגוים, שמובא בלידת יעקב ועשו, ובפרט שבגלל עשו לא רצתה רבקה ללדת אותם). [ועוד שיצחק הוליד בגיל 60, שכשמתחלק ב-5 כנגד התורה, יוצא 12]. ביום השלישי 11 פרים, כנגד יעקב, שנולדו לו 12 השבטים, אבל בגלל מה שעשו שמעון ולוי הוא הוציא את שבט לוי מכלל בנ"י הרגיל: '"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים" אחים לדינה, ולא ליוסף… "כי באפם הרגו איש" זה חמור אבי שכם... "אחלקם ביעקב" זה שבטו של לוי, (במדבר יח) "אני חלקך ונחלתך". "ואפיצם בישראל" זה שבטו של שמעון' וכו' (ב"ר צח,ה). לכן נרמז ב-11 כעין שהשאיר 11 שבטים רגילים (אמנם גם את שבט שמעון הפיצם בישראל, אבל לא חילקם ממש משאר ישראל כשבט לוי שהופרש לה') [גם במילה 11 “עשתי עשר" רמז לכמעט 12 (כעין ערב שתים עשר), כרמז לקשר שיש גם ל-12]. (אולי גם יעקב התאבל כשלא ראה את יוסף 22 שנים, כעונש על שלא כיבד את הוריו [רש"י. בראשית לז,לד], ולא נחשב בזה הזמן שלמד בבית מדרשו של עבר [מגילה יז,א]. לכן יש כעין גילוי בזה מול הגוים [שעשו כן כיבד אז, וכן שיוסף היה אצל הגוים]. 22 שנענש על שעבר על התורה, שלא כיבד, לחלק כנגד 2 לוחות הברית [שבזה גם רמז לבית מדרשם של שם ועבר, שהיו 2, שעל זה לא נענש] יוצא 11). ביום הרביעי עשרה פרים, כנגד משה שהוריד את לוחות הברית שבהם עשרת הדברות. ואם זה כנגד יוסף (לנוסח השני) זה כנגד שיוסף היה משנה למלך, שבפועל כל ענייני המלכות היו שלו, כעין מלך על האמפריה המצרית ועל העולם כולו, ולכן 10 כנגד עשרת המאמרות שבהם נברא העולם, כך שזהו גילוי לעולם כולו (וכן ה' יצר בכך את העולם, ולכן מבטא שה' השליט-המלך של העולם, ולכן מתבטא במלכות בעולם אצל יוסף). ביום החמישי תשעה פרים, כנגד אהרן שתפקידו לקדש את העולם כולו, כעין לבראותו בקדושה (כמו שהיה צריך להיות במתן תורה אלמלי חטאו בעגל [שעשו הערב רב-הגוים]), ולכן 9 כנגד לידה בעולם. ואם זה כנגד משה, הרי משה הוריד את התורה כדי לתקן את העולם, וכך העולם היה ראוי להיות מתוקן אלמלי חטאו בעגל ('דתניא רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"'. ע"ז ה,א). כך שאצל משה התגלה התיקון של העולם, לידת העולם בקדושה, וכן בנוסף אנו ממשיכים לתקנו ע"י התורה שמשה הוריד. ביום השישי שמונה פרים, כנגד יוסף, שהמלך בישראל מייצג את ה' בעולם כמו שנאמר אצל שלמה "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו" (דה"י א כט,כג). לכן שמונה שמייצג מעל הטבע, כרמז לשלטון בעולם אבל בעצם ייצוג של מעל העולם, של מלכות ה'. וכך יוסף הנהיג במצרים שראו שזה מעל הטבע, והיה בזה גם קשר למילה (שהיא קשורה למספר שמונה [ימים]: 'כיון שחזק הרעב בארץ, נתקבצו המצרים ובאו אצל יוסף. אמרו לו: תנה לנו לחם. אמר להם: אלקי אינו זן את הערלים, לכו ומולו את עצמיכם, ואתן לכם. הלכו אצל פרעה והיו צועקים ובוכים לפניו, שנאמר "ותרעב כל ארץ מצרים". ואמר "לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו". אמרו לו: הלכנו אצלו, מדבר אלינו דברים רקים, ואומר מולו את עצמכם. אמר להם: שוטים לא כך אמרתי לכם מתחלה עבדוהו וקנו לעצמכם תבואה? וכי לא היה קורא לכם כל אותן השנים שני השבע, וצוה לכם היו יודעים שרעב בא? אתם פשעתם בנפשותיכם, מפני מה לא הנחתם בבתיכם תבואה של שנים ושלש וארבע שנים? אמרו לו: כל תבואה שהיה בבתינו הרקיבה. אמר להם: לא נשתייר לכם קמח מאתמול? אמרו לו: אף פת שהיה בסל הרקיב. אמר להם: "לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו". אמר להם: אם גוזר על התבואה ונרקבת, שמא יגזור עלינו ויהרגנו! אמר להם: לכו אל יוסף, אם יאמר לכם חתכו מבשרכם שמעו לו, שנאמר "אשר יאמר לכם תעשו"' (ב"ר צא,ה). ואם זה כנגד אהרן, הרי אהרן פועל במקדש לקדש את כל העולם, שזהו שמונה כנגד הקדושה. ביום השביעי שבעה פרים, כנגד דוד, שהיה מלך ששלט על שטחי עולם רבים, באימפריה בעולם, ולכן כנגד שבע, כמציאות הטבעית שה' ברא בעולם, שדוד שלט באימפריה ששלטה בעולם. דוד קשור גם למשיח, לעתיד לבא המתוקן, שמרומז בשבע שה' ימלוך: 'אמר רב קטינא: שית אלפי שני הוו עלמא, וחד חרוב, שנאמר (ישעיהו ב, יא) "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא"' (סנהדרין צז,א). שהשלמות לה' מתגלה בשבע, כמו ביום שבת שכנגד לעתיד לבא ('שלשה מעין העולם הבא, אלו הן: שבת' וכו' [ברכות נז,ב]). לכן נראה שמה שנאמר שהעולם חרב הכוונה שיהיה כולו מופנה לה', ולכן כעין חרב, שמודגש בגלוי רק הקשר לה'. בכ"א לכן דוד קשור בשבע. [אולי ההבדל בין שני הנוסחים (מעבר לכך בראשון זה ע"פ תפקידים [הסדר נקבע ע”פ הספירות. אולם אפשר גם שזה מרמז על הסדר בתיקון העולם, שמתחיל בבחירת האבות, דרך קבלת התורה ע”י משה ולימודה לבנ”י בדורות ע”י הכהנים, עד הגעת משיח בן יוסף ולאחריו משיח בן דוד], ובשני זה עם דגש גם לסדר הדורות [אהרן היה בן דורו של משה ולכן מה שהיה גדול ממנו ב-3 שנים לא מחשיבו לפניו]) זה שאצל הנוסח הראשון זה יותר בגלוי, ובשני יותר בנסתר. לכן ב10 זה ההבדל בין הדברות שנאמרו בגלוי, לבין המאמרות שהם נסתרות. ב-9 זה אהרן שודאי כולם מבינים בגלוי שמקדש בעבודתו, לבין תיקון העולם כמלאכים שהיה במתן תורה שזה יותר נסתר. ב-8 המלך קשור לייצוג מלכות ה', זה יותר גילוי ממה שאהרן מקדש במקדש בפנים, שזה נסתרות [לכן הראשון קשור לתפקידים, שזה מובן שלכל אחד יש תפקיד משלו, ויש סדר תפקידים. ובשני גם קשור לסדר דורות, שה' מגלגל בנסתר את מהלך הדורות]).