"יַעֲרֹוף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי" (דברים לב, ב)

משה רבינו ע"ה מדמה את התורה למטר, ופירש רש"י ז"ל: "תורה נתתי לישראל שהיא חיים לעולם כמטר זה שהוא חיים לעולם", וכפי שגם הגמרא (תענית ז, א) מסבירה לנו מה הכוונה במילה "לִקְחִי": " 'יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי' - ואין לקח אלא תורה, שנאמר (משלי ד, ב): "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ".

נשאלת שאלה: מדוע המשילה התורה את לימוד דברי תורה לירידת מטר?

א. כתב רבנו הגר"א: הגשם בא לכל הארץ בשווה, אך פעולתו לפי המקבל. מקום שזרוע חיטים - יצמיח חיטים, ומקום הזרוע סם המוות - יצמיח סם המוות. אך הגשמים עצמם נקראים לעולם "טוב".

ב. כתב רבי ישראל מסלנט ז"ל: המטר יורד מן השמים על הארץ, ואף על פי שהמרחק רב ביניהם, הוא מגיע לארץ ומצמיח את התבואה והפירות. כך גם התורה יש בה יכולת להשפיע, גם אם המרחק בין הפה המדבר את דברי התורה, לליבו של האדם השומע או הלומד, הוא כמרחק שבין השמים והארץ - לבסוף התורה תשפיע על האדם.

ג. המטר מועיל לאדמה רק אם נחרשה השדה לפני המטר, והוכנה כראוי לבוא המטר, אבל אם השדה אינה חרושה - אין במטר תועלת, ואפילו יכולה לגרום לנזק. כך דברי התורה מועילים למי שהכין את ליבו ותיקן את מידותיו, בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה", אבל מי שמידותיו מקולקלות, דברי התורה אינם מועילים לו, ויתכן אפילו שיגרמו נזק, וזהו מה שהתכוון הנביא (הושע יד, י): "מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם, כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹושְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם".

ד. המטר יורד בתקופת החורף, אך בתקופת החורף אין ניכרת השפעתו על הצומח, וכל הפריחה והלבלוב שהם תוצאת המטר מגיעה רק לאחר תקופת החורף, בזמן האביב, ולצופה נדמה כאילו ירידת המטר כלל לא יעילה, שכן נבלע המטר באדמה ואיננו. אך לאחר זמן, עם נביטתו של הזרע והפריחה והלבלוב, מתגלה כוחו של המטר שניתך עליו לפני זמן רב, ומתברר שהמטר לא ירד לשווא.

כך הדבר גם בלימוד תורה ואף בעבודת החינוך. פעמים שאתה מוריד "מטר" - דברי תורה ומוסר - ונדמה שהדברים נעלמו ואינם. שום שינוי לא חל, דבר לא זז אצל התלמידים. והנה אחרי זמן רב ואפילו חודשים ושנים, מתברר שהדברים לא יצאו לבטלה. הם פעלו את פעולתם באיטיות וביסודיות, והניבו פרי משובח.

ה. מסופר על מלך מצרים שהיה יושב במסיבה עם כל השרים והרמב"ם זצ"ל ביניהם. אמר המלך לשרים, הגידו נא לי כמה ערכי? וכמה אני שווה? וכולם כבהמות נדמו ולא ענו, כי פחדו להמשיל את המלך לאיזה דבר, פן יכעס. אך הרמב"ם זצ"ל, פתח פיו ואמר: אדוני המלך! שוויך וערכך כמו המטר שהוא מחייה את כל העולם כולו. והמלך ששמע זאת שיבח את הרמב"ם, כיוון שלא שם לו גבול.

ונראה שכוונת הרמב"ם היתה לומר, שכולם נהנים מהמלך: עני ועשיר, חלש וגיבור. כי אלמלא מורא של מלכות, איש את רעהו חיים בלעהו. וכן המטר כולם נהנים ממנו עשיר ועני, חלש וגיבור, גבוה ונמוך.

לכן הכתוב דימה את התורה למטר, כיוון שיד הכל שווה: בין עני ועשיר, חלש וגיבור, וכל הרוצה ליטול יבוא וייטול.

הרב משה צבי נרי'ה זצ"ל, מהספר: "נר למאור - על פרשיות התורה"

הרב גבריאל הכהן, מהספר: "גבורות התורה"

מהעלון "כולל נועם אלימלך"