"וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל... אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ... אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ... אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ... אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה... אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר"

(דברים כז, יג-כד)

בפרשתנו, רגע לפני כניסת עם ישראל לארץ ישראל, מתואר מעמד מיוחד - מעמד הר גריזים והר עיבל. במסגרת המעמד הזה ישנו טקס אמירת ברכות וקללות. אחד עשר פסוקים, אחד עשר ביטויים של קללה, אחד עשר ארורים יש, "ארור האיש... ארור האיש...", והמפרשים התחבטו מה המכנה המשותף של כל אחד עשר הארורים הללו. מדוע דווקא אחד עשר אלו נבחרו מתוך תרי"ג מצוות להיות אלו שעליהם יש קללה מיוחדת? מדוע דווקא אלו אחד עשר יהיו העומדים על הפרק שנכנסים לארץ ישראל? אנחנו יודעים שיש גם את עשרת הדיברות ורשימות אחרות.

לפי חלק מהמפרשים, מה שמאפיין את אחד עשר הארורים האלו, שכולם פונים אל המוסר הטבעי של האדם, כולם פונים אל קומת האנוש שאינה זקוקה לקיום מצוות, הם כולם פונים אל היושר, אל מדרגת האבות שנקראו ישרים. שנכנסים לארץ ישראל, אנחנו חוזרים בעצם למעמד האבות שהסתובבו כאן בארץ, וכשאנחנו נכנסים לארץ ישראל חוזרת אלינו האחריות להיות המקור, להיות המצפן לכל האנושות, בסוגיות המוסר האנושי הכללי.

יש לנו מה לומר לאנושות כולה. האנושות כאשר היא מאבדת את זהותה, כשהיא מאבדת צלם אנוש, היא נקראת ארורה "אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִֽהְיֶה לְאֶחָֽיו". לעם ישראל ישנה חובה ראשונה במעלה להיות מופת בערכי היסוד של מהי חברה אנושית תקינה, מהו מוסר אנושי בסיסי. אחריות גדולה היא על עם ישראל, כפי שנאמר בפרשתנו (דברים כח, א): "וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ", שנדרש להיות עליון על כל הארץ. עליון, לא במובן המתנשא אלא עליון - מוביל, מסמן כיוון.

עם שהולך להקים את ממלכתו בארץ אבותיו, חורט על אבני קיומו את התשתית הזאת - כי כל האנושות מחכה, כל האנושות בציפייה, כולם רוצים לראות - מהי הבשורה שיש לבני אברהם, יצחק ויעקב לומר לחברה כולה.

הרב אליעזר קשתיאל, מהאתר: "בני דוד" - http://www.bneidavid.org