השנה הראשונה בנישואין הינה בעלת משמעות מיוחדת, כמאמר הפסוק, "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה... נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח" (דברים כ"ד ה'). מסביר הרב שלמה זלמן אויירבך[1] שהחלק השני של הפסוק "ושימח את אשתו", תקף לא רק לשנה הראשונה אלא לכל חיי הנשואין.

נשאלת השאלה, מה יעשה הבעל אם הוא נקלע למצב בו הוא מתקשה לקיים את הציווי הזה אם מפאת עייפות, רעב או שהדברים לא מסתדרים על פי מה שהוא ציפה. האם במקרה כזה הוא יהיה 'פטור' מלשמח את אשתו?

על שאלה זו עונה הרבי מלובביץ', הרי נאמר "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף" (סוטה ב.). מה היה הקושי בים סוף? בני ישראל נצטוו ללכת להר סיני - יש מטרה. מצד שני הם היו במדבר מוקפים בסכנה מכל הכיוונים ופניהם מול הים. כיצד אפשר לקיים את הציווי במצב כזה? אולי הם צריכים להיכנע? לאבד את עצמם לדעת ח"ו? לא! ה' אומר לנו להמשיך להתקדם למטרה למרות הקשיים, אם אמרתי ללכת להר סיני, תלכו להר סיני! וכשתלכו אפילו צרה או מכשול גדול, כמו הים - ייפתח בפניכם. "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (שמות י"ד ט"ו).

כך גם בחיי הנישואין, לפעמים נראה לבעל שלדבר יפה אל אשתו זה ממש כמו "קריעת ים סוף". אבל גם במצב הזה, הציווי האלוקי "ושימח את אשתו" לא זז ממקומו. גם במצב הזה ה' אומר לו "דבר אל בני ישראל ויסעו" תעשה את המאמץ להמשיך הלאה ובעזרת ה' ה"ים" ייפתח גם בפניך.