פרשת ראה - פרשת המקדש

פרשת הברכה והקללה שבתורה – כיצד?

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש 

דבר תמוה מצוי בפרשתנו, שכן, בתחילה נצטוו ישראל לקיים את מעמד הברכה והקללה על הר גריזים והר עיבל, ככתוב (דברים יא): "והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל. הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני היושב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מורה". והנה המצוה נקטעת באמצע והיא נשלמת לאחר שמונה עשר פרקים. במהלך פרקים אלה נאמרו מצוות לרוב.

לבסוף נאמר לישראל (דברים כז, ג-כו) לכתוב על האבנים את דברי התורה, ככתוב: "וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך, למען אשר תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך...  והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל... אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך... וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב".

באשר למעמד הברכה והקללה נאמר שם: "ויצו משה את העם ביום ההוא לאמר:  אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים בעברכם את הירדן... ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד... וענו הלויים ואמרו... ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה".

דומה, שלא מצינו מצוה בתורה המתחילה בפרשה אחת, נקטעת באמצע, ונשלמת הרחק במקום אחר?

אולם נראה לענ"ד לומר, שיש לפנינו פרשה אחת ארוכה ומצוה אחת ארוכה, המתחילה ב'ראה' ומסתיימת ב'כי תבוא'.

פירוש הדברים: מאחר שמשה עומד להשמיע כמאה מצוות המתקיימות בארץ ישראל, הרי הוא מקדים ואומר, כי מעמד הברכה והקללה יתקיים סביב מאה מצוות שקיומן בארץ ישראל הכרחי לקיומו של העם בארצו, ואם לא יתקיימו המצוות כהלכתן - תבוא חלילה הקללה – כמתואר בפרשת כי תבוא. 

זה מה שנאמר בפרשת ראה מיד עם הסברת מעמד הברכה והקללה (דברים יב, א-ב): "אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ אשר נתן ה' אלהי אבותיך לך לרשתה כל הימים אשר אתם חיים על האדמה. אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים". זוהי למעשה, פתיחה כוללת לסידרה ארוכה של מצוות, המתקיימות בארץ ישראל, כגון: מצוות ירושת הארץ – "וירישת וישבת בה", וכן – "לשכנו תדרשו", כלומר, מצות בנין המקדש, וכן מצות שופטים ושוטרים, כלומר, הקמת סנהדרין - הנוהגת בארץ דווקא. כך גם מצות עיר הנדחת,  מצות המלכת מלך, וכן מצוות המלחמה, כגון, "כי תקרב אל עיר להלחם עליה", וכן מלחמת עמלק ועוד ועוד.

(ראוי להרחיב את ההסבר מדוע נאמרו גם מצוות שאינן קשורות, לכאורה, לארץ, כגון עבד עברי (דברים טו, יד). אולם מצוה זו לא היתה מעשית במדבר, כי העם אכל מן, ולא היו לאנשים נחלות לעבדן, עתה, שעומדים להיכנס ארצה, ירבו המקרים של אנשים שימכרו את עצמם לעבד, ומן הראוי להזהיר את ישראל מחדש. יתירה מזו! הפסוק מוסיף את מצות 'העניק תעניק', שהיא מצות עשה מיוחדת בתורה (דברים טו, יד) ככתוב: "העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' אלהיך". הכתוב מציין גורן ויקב – דבר שלא ראו ישראל במדבר, ועתה עם הכניסה ארצה צריך להדגיש, שיש לתת לעבד מברכת הארץ שעמל ויגע בה. כן קשורה מצוה זו למצות יובל הנוהגת בארץ ישראל, ולא כאן המקום להרחיב בפרטי מצוות אלו).

בסיום המצוות הנוהגות בארץ, המשלימות את תרי"ג מצוות, נאמר (דברים כז): "וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל... היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך... ושמעת בקול ה' אלהיך ועשית את מצוותיו... אשר אנכי מצוך היום", בכך מסתיימת רשימת מאה המצוות, אשר רובן מתקיימות בארץ. כאן גם נשלמת מצות הברכה והקללה, ככתוב: "ויצו משה את העם... אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים בעברכם את הירדן... ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל".

נמצא, שמעמד הברכה נועד לחזק את קיום המצוות המתקיימות בארץ ישראל, לפיכך פתח משה בפרשת ראה בהסברת מעמד זה, לאחר מכן מנה את המצוות המיוחדות לארץ ישראל, ולבסוף סיים להשלים את פרטי מעמד הברכה, והרי לפנינו פרשת ארוכה, עם פתיחה וסיום.

מעתה תתברר לנו בעז"ה שאלה המעסיקה את הפרשנים, בענין כתיבת התורה על אבני המזבח; מה בדיוק נכתב על אבני המזבח? וראה רמב"ן דברים כז, ג; הכותב: "אמר רבי אברהם בשם הגאון, שכתבו עליהם מנין המצות, כמו הכתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות". אחרים פירשו שכתבו עליהן מ'בראשית' עד ל'עיני כל ישראל', ופירושים נוספים.

 אולם בהמשך לאמור, ניתן לומר, שכתבו על אבני המזבח את מאה המצוות המיוחדות לארץ ישראל, וכך נערך מעמד הברכה והקללה כשהעם עומד ועיניו נשואות אל מול המצוות הכתובות הללו, הכל לחיזוק הברית שנכרתה בהר גריזים והר עיבל על שמירת המצוות המתקיימות בארץ ישראל.