"אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג,כה). 'והלבנון – זה בית המקדש. (ירמיה כב) "גלעד אמר לי ראש הלבנון”, ואומר (ישעיה י) "והלבנון באדיר יפול”. ולמה נקרא שמו לבנון? שמלבין עונותיהם של ישראל, שנאמר (ישעיה א) "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו"' (ספרי). '… נפק. כי מטא להתם אמר: שלמא עלך מלכא, שלמא עלך מלכא. א"ל: מיחייבת תרי קטלא, חדא דלאו מלכא אנא וקא קרית לי מלכא, ותו אי מלכא אנא עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי? א"ל: דקאמרת לאו מלכא אנא, איברא, מלכא את. דאי לאו מלכא את, לא מימסרא ירושלים בידך. דכתיב (ישעיהו י, לד) "והלבנון באדיר יפול", ואין אדיר אלא מלך, דכתי' (ירמיהו ל, כא) "והיה אדירו ממנו" וגו', ואין לבנון אלא ביהמ"ק, שנאמר (דברים ג, כה) "ההר הטוב הזה והלבנון". ודקאמרת אי מלכא אנא אמאי לא קאתית לגבאי עד האידנא, בריוני דאית בן לא שבקינן. אמר ליה: אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה, לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון? אישתיק' וכו' (גיטין נו,א-ב). 'דלאו מלכא אנא – והתעללת בי. איברא מלכא את – מלך אתה עתיד להיות. והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא – אלמא אדיר הוא מושל. לבנון זה בית המקדש – שמלבין עונותיהן של ישראל. כרוך עליה – דבוק ולהוט אחריה. אין שוברין את החבית – כדי שילך לו הדרקון, כך היה לכם להשחית חומת העיר ולשורפה באש, כדי להשליך אותן בריוני מתוכה' (רש"י). אומר הת"ת: 'ע"י הקרבנות, וכ"ש בתענית כ"ז ב' בזמן שביהמ"ק קיים קרבנות מכפרים, והלשון מלבין הוא ע"ש הכתוב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ועיין בגיטין נ"ו ב' אמר הלבנון זה ביהמ"ק שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון, והוא פסוק שלפנינו. וצ"ע דלפי דרשה זו דספרי תלי בראיה שהיא גופה צריכה לראיה'. נראה שאין זו כ"ך קושיא, כיון שאמנם צריך ראיה כדי להבין שהלבנון זהו בית המקדש, אולם בסיפור בגיטין זה לא בירור הפס' שכאן, שלזה צריך לברר, אלא זה נאמר כהסבר לקיסר הרומאי, ולכן אין צורך לפרט יותר מידי, אלא מספיק להעמיד שהלבנון זהו המקדש, ובכך להסביר את ראייתו מהפס' של "והלבנון באדיר יפול" שהמקדש יחרב ע"י מלך (שהראה לו שמסתמך על פס' אחרים כדי לברר את הפס'). יותר מזה נראה, שם זה נאמר כאגב ברור לפס' “והלבנון באדיר יפול", שבפס' זה ישנם שני מובנים, מובן אחד על חורבן המקדש, ומובן שני על חורבן הגויים (כמו שמובא ביב"ע וברש"י על הפס' הזה בישעיהו [י,לד]). לכן מהפס' שם מובן בפשטות שהלבנון זהו המקדש, אולם כיון שאפשר להבין גם אחרת, אז צריך את הפס' שכאן כדי להראות שהלבנון גם מתייחס למקום, ולכן זהו "ההר הטוב הזה והלבנון" (שמוקש ההר והלבנון), שמובן שקשור למקום שבהר, שהוא ירושלים, ששם המקדש. כך ששני הפס' משלימים זה את זה, ולכן כאן שמובא מצד הברור מהו הלבנון, אז מביאים את הפס' ששם, שמתפרש בפשטות גם על המקדש (כשמבינים שזה קשור למקום [ולא כביטוי להרבה עצים ששם]), ושם כשבאים לברר מניין שיש בזה פירוש גם על המקדש, שיש פרוש על מקום, אז מביאים את הפס' שכאן. ויותר מזה נראה שרק מצד "הלבנון" שכאן מובן בהסבר פשוט שמדובר על המקדש שמלבין עוונותיהם של ישראל, אבל כיון שהמקדש יבנה רק בעוד מעל ארבע מאות שנה, אז זה מוזר שמשה רוצה לראות את המקדש, ולכן לזה היה צריך ראיה שמשה באמת מתכוון על המקדש. (ראה ב'תורת המקרא' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, הסבר מה שייך לבקש לראות את המקדש שיבנה רק בעוד מאות שנים). אבל שם שיכול להתפרש גם אחרת, אז מביאים את הפס' שכאן, שבפשוטו משמע שרוצה לראות את המקדש, כי אי אפשר להעמיד אחרת את המילה לבנון, שיתפרש כמו שם, שמתפרש גם 'עובי יערו וכרמילו' (שזהו משל ל'הם מרבית חיילותיו') [רש"י], כי משה רבנו ודאי שרצונו להיות קשור למשהו של קדושה ולא סתם לראות יער. (מעין מה שדרשו על תחילת הפס' כאן: 'דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י? וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצות נצטוו ישראל, ואין מתקיימין אלא בא"י. אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי' וכו' [סוטה יד,א]). לכן שני הפס' משלימים זה את זה. אולי אפשר שמהפס' בישעיהו היה מספיק כדי להוכיח שהלבנון זהו המקדש, ע"פ הסבר שנקרא כך ע"ש שמלבין עוונותיהם של ישראל. אלא שלא רצה לומר לו זאת, כיון שהיה בכך משום אמירה שהמקדש מגן על היהודים, והרי הוא מנסה לכבוש ולכן זה נגדו. לכן לא אמר לו זאת, אלא רק שכך נקרא המקדש (והרי היה ברור לו שלא ינסה להתעמק מניין שמדובר דווקא על המקדש בפס' כאן, אלא כשישמע בפס' שמדובר עם הר יבין לבד שזה ההר שמולו), וציין את רצונו של משה לראות את המקדש, כדי לרמוז לו שהמקדש זה דבר שמלך ראוי להתהדר בקיומו, ולכן שלא יחריבו. לכן אמר לו הקיסר שהיה עליהם להשחית כדי להעיף את הבריונים, כך שהבין שמרמז לו שיחוס על העיר. בפשטות נראה שהספרי לא בא לומר שצריך ראיה שזהו המקדש, אלא זה מובן ממה שדורשו שמלבין ענוותיהם של ישראל. לכן לא שאל מניין וכדו', אלא רק הביא עוד מקומות שבהם נאמר "לבנון" כשבכוונתו למקדש, לומר שגם בהם זהו פרושו, בירמיהו זה כדי שיהיה מובן שלא כהסבר שמתכוון על הגוים, ובירמיהו כדי לומר כמו שפרש רש"י (שהכוונה למקדש), ולא כפרוש המצודות (שהכוונה לכל א"י).