דרוש לפרשת חקת  - הרב יוסף מימון  צפת

הנה מפורסם הדבר שמצוות פרה אדומה היא מחקות התורה שאין בידינו להבינה, ולא רק עצם המצווה אינו מובן, מהי ההבנה בזה שדווקא פרה תטהר ודווקא אדומה ודווקא שרופה ודווקא עם אזוב וכו', אלא גם ישנם כו"כ סתירות בתוך פרטי המצווה, שכן אפר הפרה מטהר את מי שמזים עליו אך העוסקים בה – השורף את הפרה והאוסף את אפר הפרה נטמאים הם ובגדיהם, וכן מים אלו של אפשר הפרה מטמאים את מי שנושא אותם שלא לצורך הזיה [הרבה טועים שהמזה עצמו נטמא שכך הוא פשוטו של מקרא, אך רש"י במקום הביא שרבותינו קבלו שהמזה עצמו אינו נטמא, וכוונת הפס' היא על הנושא את מים אלו, ומה שנקט המקרא לשון 'מזה' הוא בכדי להשמיע שאין הנושא נטמא אלא א"כ  נשא מים שיש בהם כדי הזיה]. וכידוע אפ' שלמה המלך ע"ה אמר על מצווה זו 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'.

והנה יש לדעת שמה שמצווה זו אינה מובנת לנו אין זה 'במקרה' רק בגלל שזוהי חכמה עמוקה, אלא בכוונה הקב"ה  עשה את המצווה הזו לא מובנת, מפני שמצווה זו באה לכפר על עוון העגל, וכמו שאמרו 'תבוא האם ותקנח צואת בנה', והנה כבר ביארו המפרשים שחטא העגל לא היה חטא של עבודה זרה כפשוטו, שכן לא ייתכן שעם שלם  שנכח במעמד הר סיני  ושמע מפי הגבורה 'אנכי ה' ו'לא יהיה' יכפור ויעבוד עבודה זרה, אלא הסבר החטא הוא שבעבודה לעגל אכן התכוונו לעבוד רק  לה' אלא רצו לעשות זאת ע"י עבודה לעגל, מה שנקרא 'עבודה זרה לה' ' כלומר שעבדו את ה' בצורה שה' לא בקש מהם אלא בצורה שהם חשבו מעצמם, ולכן התיקון הוא לעשות מצווה כמו שה' בקש ללא הבנה של עצמם כלל, שההליכה אחר ההבנה העצמית ללא ציווי ה' היא שגרמה לחטא לכן התיקון הוא לשרש אותה ע"י הליכה אחר ציווי ה' ללא הבנה עצמית כלל.

והנה אף שאכן אין לנו הבנה במצווה זו, בכל זאת חכמי ישראל בכל הדורות מצאו מקום להכניס רמזים אף במקומות אלו, ונאמר כמה מהם.

הנה כאמור הכהן העוסק בפרה הוא עצמו נטמא, ומאידך אין אפשרות לעשות את העבודות הללו ע"י כהן שהוא כבר טמא, שנאמר 'ואסף איש טהור', ונשאלת השאלה למה א"א שכהן טמא 'יזה'?

עוד ראינו בפרה דין מיוחד ש'בטבולי יום היתה נעשית', ונסביר מהו טבול יום – הנה לכא' ישנה סתירה בתורה שכתוב בה 'ורחץ במים וטהר' ומאידך כתוב 'ובא השמש וטהר', ובטומאות מסוימות [זב וזבה יולדת ומצורע] שהוצרכו להביא קרבן, נאמר שהטמא נטהר בהביאו את הקרבן הנדרש, ומהפס' הראשון משמע שכבר בטבילה הוא נטהר ואפ' אם טבל בבקר, ומהפס' השני משמע שרק כשהגיע השקיעה הוא נטהר ולא מייד בעלותו מהמקוה, ובפס' השלישי משמע  שהטהרה חלה רק בהבאת הקרבן. וחז"ל קבלו יישוב לאלו הפס' שישנם שלוש דרגות של טהרה, לשלושה עניינים, לעניין אכילת מעשר שני [שחובה לאכלו בטהרה בירושלים] מספיקה הטהרה מהדרגה הראשונה, שמיד שעולה מהמקווה רשאי לאכול מעשר, ודרגה זו נקראת 'טבול יום' כלומר שטבל היום הזה ועוד לא העריה שמשו, אך לעניין אכילת תרומה נדרשת הדרגה היותר גבוהה של הטהרה שחלה רק בהערב שמש שאחרי הטבילה וכמו ששנינו במשנה הראשונה בש"ס 'מאמתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן', ודרגה זו נקראת 'מחסר כפורים' כלומר שכבר העריב שמשו אך חסר עדיין את הקרבן שצריך לכפר עליו, ולעניין אכילת קדשים נדרשת הטהרה מהדרגה השלישית שגם הביא קרבנותיו[1].

והנה לעניין ההתעסקות בפרה אדומה שהיא המטהרת הגדולה ביותר בהיותה האחת והיחידה שיכולה לטהר טמא מת, חדשו חז"ל [כמובן ע"פ הקבלה שבידם ולא מדעתם] שמספיקה הטהרה מהדרגה הנמוכה ביותר שהיא 'טבול יום', ולכאורה הוא פלא גדול שהרי בהרבה דברים דינה של הפרה הזו כקדשים היות ונקראה 'חטאת' ולגבי טהרת העוסקים בה היא קלה אפ' מתרומה !

ואכן הצדוקים שברשעותם אינה מתכופפים לקבלת חז"ל הורו מהעולה על רוחם שהעוסקים בפרה צריכים להיות לאחר הערב שמש, ובעקבות כך הורו חכמים לעשותה דווקא בטבולי יום כדי להוציא מלבן של צדוקים, וגם אם הכהנים הממונים על השריפה היו טהורים היו מטמאים אותם במכוון בשרץ וכיו"ב כדי שיטבול ויעסוק בפרה לפני הערב שמש.

ומאידך כדי שלא יבואו לזלזל בטהרה המינימלית הנצרכת לעסק הפרה עשו חכמים הרבה הרחקות מטומאה וכלשון הרמב"ם  ברפ"ב מפרה -  'מַעֲלוֹת יְתֵרוֹת עָשׂוּ בְּטָהֳרַת פָּרָה אֲדֻמָּה וְהַרְחָקוֹת גְּדוֹלוֹת הִרְחִיקוּ מִטֻּמְאַת הַמֵּת בְּכָל מַעֲשֶׂיהָ. מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה בִּטְבוּלֵי יוֹם חָשׁוּ שֶׁמָּא יָבוֹאוּ לְזַלְזֵל בָּהּ'

והנה הרמזים בזה הם שיהודי שרואה שחברו נטמא בטומאה קשה, יש לו להתאמץ לטהר את חברו על אף שהוא יודע שזה השוא יעשה פעולות בכדי לטהר את חברו זה יגרום לו יטמא אותו בעצמו  טומאה קלה, ולא עוד אלא אפ' הוא 'כהן' הנצרך להיות טהור לשם מצוות ה' של אכילת הזבחים ואכילת תרומה [שכידוע פסק הרמב"ם שהכהנים מברכים על אכילות אלו 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרון וציוונו על אכיל הזבח/תרומה] וע"י טומאה זו שהוא נטמא בכדי לטהר את חברו הוא ימנע מהמצות הללו אפילו הכי יטמא עצמו בכדי  לטהר את חברו.

וכמו כן רצו לרמוז בזה שאל יאמר אדם לכשאני בעצמי אהיה טהור לגמרי אז אטהר אחרים, אלא אפ' אם הוא טהור טהרה מנימלית כעין 'טבול יום' כבר אז ישתדל לטהר את חבריו הטמאים, ואמנם ברור שאדם שהוא עצמו 'טמא' לא יכול לעסוק בטהרת אחרים שיאמרו לו 'עד שאתה אומר טול קיסם מבין שינך טול קורה מבין עיניך'.

ובעניין זה של ההתאמצות הנדרשת מאתנו ע"מ לנסות לטהר את אחינו, יש להביא משל שמחדד מאוד את הצורך לזה שמרן הגר"ע יוסף היה מרבה מאוד להביאו.

מעשה שהיה באב מליארדר שגר בארה"ב ולו שני בנים נשואים בארץ האחד 'תפרן' קשה יום והשני אינו מליארדר כאביו אך מבוסס ואמיד, לאותו אב היה עוד בן רווק בארה"ב שהגיע לפרקו וב"ה מצא את בת זוגו וקבעו תאריך לחתונה, כמובן שהאב שמח מאוד על  זה שהוא מחתן את בנו האחרון ולכן תכנן לערוך את החתונה הזו ברב פאר והדר כיאה  לעשיר כמוהו. אותו אב כמובן שלח הזמנות לבניו הגדולים שבארה"ק, ולהזמנה המיועדת לבן האמיד הוסיף משפט בכתב ידו 'אני מבקש שתכבד את החתונה, ואל דאגה כל ההוצאות שהם לכבוד החתונה – עלי! וחתם את שמו, כמובן שאותו בן שמח מאוד על ההבטחה ואמר לאשתו כל אשר יעלה על לבך עשי, הלא אבי בקש לעשות זאת ומלבד זאת שהוא בקש הרי הוא נותן כיסוי לכל ההוצאות! הזוג הנזכר הפריז בהוצאות לכבוד החתונה המדוברת, הזמינו כרטיסי טיסה לכל המשפחה במחלקה ראשונה, את הנסיעות לשדות התעופה ומהם כמובן שעשו רק במונית ספיישל, הזמינו בית מלון מפואר סמוך למקום החתונה בחו"ל מכמה ימים לפני החתונה עד כמה ימים לאחר סיום השבע ברכות, וכמובן בפנסיון מלא, קנו כמה וכמה ערכות ביגוד ותכשיטים יוקרתיות במיוחד לכל המשפחה כך שלכל יום מהשבע ברכות היו לכל אחד מהם לא פחות משלושה הופעות שונות, וכן הלאה כיד אביהם הטובה עליהם.

האשה אמנם נהנתה מכל השפע שבעלה הבטיח בשם אביו, אך בכל זאת חששה אולי לא התכוון עד כדי כך... ענה לה בעלה אני מכיר את אבי הוא לא חותם סתם, וכל מה שהוא היה חתום עליו הוא קיים בשלימות, וחוץ מזה הרי יש לו הרבה הרבה יותר מכל מה שהוצאנו ולמה שיקשה עליו לקיים הבטחתו?

לקראת סיום החתונה, אשתו ראתה שחמיה עדיין לא הביא שום שיק ומייד פנתה בלחץ לבעלה 'מה עם אבא שלך?' והוא עונה לה אל דאגה הכל יבוא על מקומות בשלום, רק קצת סבלנות... אשתו שואלת לפחות הוא התעניין כמה זה יצא? וכד' ושוב ענה לה בעלה כנ"ל 'אל דאגה קצת סבלנות...'

הדבר חזר על עצמו בכל יום מימי השבע ברכות, כמובן שככל שעוברים הימים ואביו לא מתעניין כלל, גם בלבו של הבעל מתחילים לקונן הספקות, עד שביום האחרון של ימי המשתה נגש הבן לאביו בבושה טבעית ומתחיל לדבר אתו על עניין ההזמנה ששלח לו לארץ ומיד אביו קוטע אותו ואומר את הכסף אתה רוצה לא שכחתי כלל מה כתבתי אבל אתה לא הוצאת כלום לכבוד החתונה הזו ולכן איני צריך לשלם לך כלום, מיד תמה הבן תמיהה רבתי מה לא הוצאתי כלום? וכי הטיסות היו לי בחינם? וכי הבגדים המפוארים והיוקרתיים שהלבשתי את כל משפחתי כבר היו בארון? ממתי אני מלבישם כזה לבוש? ענה לו אביו לא אמרתי שלא הוצאת אמרתי שלא הוצאת לכבוד החתונה הזו, שכן אם לכבוד החתונה היית דואג אך נתת לאחיך שהוא בני לבוא לחתונה בגפו ובביגוד רגיל ופשוט, הזה הוא כבוד החתונה שלי? אם באמת היית דואג לכבוד החתונה שלי היית דואג לאחיך ולכל משפחתו שגם הם יבואו לחתונה כמוכם, אין זה אלא שאתה דאגת לכבוד עצמך ולא לכבוד החתונה!    

והנמשל הוא שב"ה אנו מאמינים בני מאמינים ביג' עיקרי אמונה ומכללם העיקר האחד עשר שה' משלם שכר טוב לעשי מצוותיו לעתיד לבוא ולכן אנו משתדלים להתאמץ מאוד בכל מה שקשור לעשיית מצוותיו, אך יתכן מאוד ומי מאתנו יעלה לבי"ד של מעלה ויאמרו לו - לא לכבוד ה' פעלת אלא לכבוד עצמך פעלת בהיותך יודע שמצות ה' הם חסד ורחמים בעולם, שאם אכן בעשותך ממצוות ה' היית חושב על כבוד שמיים, איך טמנת ידך בצלחת בכל מה שקשור לאיך שבני האחרים מכבדים אותי? הרי כבוד שמיים מתחלל על ידי בני הטועים ולך לא היה אכפת!

ובעניין זה של הדאגה למען טהרת האחר, שמעתי מהרב ירחמיאל קראם שליט"א שיש לדעת שמבחינה מסוימת זוהי המצווה הכי גדולה בתורה! וההוכחה לכך היא פשוטה מאוד, כדלהלן –

העבירה היחידה בתורה שהנאשם בה לא מהפכים בזכותו היא מי שמסית  לע"ז, והמסית הוא גם היחיד שפותחים בדינו לחובה, עוד דין שנאמר בו הוא שאם בנו של הנהרג הוא מבצע ההריגות בבי"ד מחליפים אותו שאינו יאה שבן יהרוג את אביו  ואף שאביו הרבה להרשיע על אף כל ההתראות וכ', אך אם אביו של המוציא להורג הסית לע"ז אסור להחליפו באחר אלא  בנו יבצע בו את גזר הדין!

ויש לידע שכל הנ"ל אינם הנהגות בעלמא, ואפ' לא תקנות חז"ל אלא כל הדינים הנ"ל נכללים בלאו 'לא תחמל ולא תכסה עליו' הוי אומר שמי שעושה במסית הפך אחד מהדינים הנ"ל עובר בלאו דאורייתא !

ויש לידע שעבירה זו של מסית היא כשהמסית עצמו לא עבד ע"ז וכמו כן גם אם הניסת לא השתכנע כלל מדברי המסית, וכן כל הדינים הללו הם אפילו אם המסית כלל לא התאמץ במסע השכנוע שלו.

וכידוע מדברי חז"ל מרובה מדה טובה ממדת פורענות פי חמש מאות! ויעוין בריב"ן מכות כג: ד"ה על אחת כמה וכמה שכתב שלפי פשוטם של דברים מרובה מדה טובה ממדת פורענות הרבה יותר מחמש מאות, ואם כן יוצא שהמסית יהודי לעבודת ה' גם אם הוא לא הצליח להסיתו בפועל וגם אם הוא כלל לא התאמץ עבור כך הרי הוא טוב פי חמש מאות מדבר הכי טוב בתורה!

וק"ו אם הוא מתאמץ עבור כך, וק"ו אם הוא כן מצליח בפועל לקדם יהודי בעבודת ה',ויש לדעת שאף כשזה נראה שכל דברי השכנוע לא מועילים כלל בדר"כ ישנה השפעה שאינה נראית בצורה מיידית, אך כאמור לעיל גם אם חלילה לא הצלחנו לשכנע מ"מ עדיין אנחנו עוסקים בדבר שהוא פי 500 מהדבר הכי חשוב בתורה, שכן כאמור לעיל גם מסית לא הצליח כלל ואע"פ כן הוא הכי חמור בתורה ...

כל המנסה לקרב לעבודת ה' צריך לדעת עוד דבר חשוב שהרב זמיר כהן הוציא מגמ' מפורסמת בברכות, כולנו מכירים את הסיפור שהשכנים של רבי מאיר בעל הנס הציקו לו מאוד ורבי מאיר התפלל שימותו, ואשתו ברוריה תקנה אותו שאין להתפלל שימותו אלא יש להתפלל שיחזרו בתשובה ורבי מאיר קבל את דבריה. ע"כ תוכן הסיפור המובא בגמרא

והנה הקשה הרב זמיר מדוע הם הסתפקו בתפילות על השכנים ולא עסקו בגופם בנסיונות להחזירם בתשובה ע"י שילמדו אותם מוסר ושכר ועונש וכו'.

והשיב הרב זמיר תשובה אמיתית מאוד, כידוע א"א לקחת לבן אדם את הרצון שלו, שלכל אדם ישנה בחירה משלו ועם כל טכניקות השכנוע אם אדם לא ירצה לקבל את האמת דבר לא יועיל לו, וכמ"ש רבינו בשערי תשובה 'אם אדם לא יעורר עצמו מה יועילוהו המוסרים.ואגב זה גם להפך שאם אדם ירצה להגיע לאמת הוא יגיע אליה אף שלא יהיה אף אדם שיעזור לו וכמו אברהם אבינו שהיה יחידי בעולם שהגיע לאמונת הייחוד.

ורבי מאיר ואשתו ידעו שהשכנים שלהם לא נמצאים במצב שהם רוצים לשמוע, ולכן אין טעם לדבר עמהם ואדרבא אמרו חז"ל כשם שמצווה לאמר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע.

והשאלה והתשובה הנ"ל יוצאים שני ייסודות – ישנו מצב שלא יעזרו שכנועים, ואמנם איננו חכמים כר' מאיר ואשתו להבחין 'מרחוק' על אנשים מסוימים שאינם רוצים לשמוע, ולכן אנו מנסים על כל מי שמוכן להקשיב, אך אם קרה ודברנו ולא הצלחנו, אין להסיק מכך שאיננו מדברים טוב והדברים לא מספיק חדים וכו', שבדר"כ גם דיבורים פשוטים אמורים לשכנע, ואם לא הצלחנו כנראה שהשני לא רצה לשמוע...

ומסקנה שנייה היוצאת מהנ"ל היא שגם אדם שנמצא במצב כ"כ ירוד עד שאינו מוכן לשמוע כלל אפ' מר"מ בעל הנס, מ"מ תפילה יכולה להועיל לו!

ואמנם הוא חידוש גדול שתפילה של יהודי אחד יכולה להועיל לעבודת ה' של יהודי אחר, ובאמת אין זה מובן כלל, אך מ"מ ברור לנו שזה עובד, וכמו שראינו בסיפור הנ"ל וכן רואים גם בתורה שבכתב שמשה רבינו התפלל על תלמידו יהושע שינצל מעצת המרגלים ואכן הועילה לו תפילתו של רבו, וכמו שכל האנשים משתמשים בחשמל אף ללא להבין איך הוא פועל, כך גם בזה יש לנו להתפלל על כל אחינו בית ישראל שיחזרו בתשובה שלימה גם אם איננו מבינים איך זה עובד.

ואכן יש לדעת שגם אם הועילה תפילתנו לקרב מי מאחינו בית ישראל לאבינו שבשמים, מ"מ אין זה פשוט שהוא יקבל שכר בעבור זה שהרי מה שעשה מצווה מסויימת או נמנע מעבירה מסויימת בעבור תפילתנו לא היה זה מכח בחירתו האישית אלא מכח התפילה שהתפללו עליו, וכמו שכתב רבינו האור החיים הקדוש בפרשת שלח שהתורה מבארת שלכלב מגיע שכר 'עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה' (יד,לד) והקשה האור החיים הקדוש שם מה עם שכרו של יהושע וכי רק כלב לא הקשיב לעצת המרגלים? ותירץ האור החיים הקדוש  'שהגם שיהושע גם כן לא ניאץ ה' עם המרגלים אף על פי כן זה היה לו סיבה תפלת משה הצילתו מיצר הרע ומכוחותיו שהם המרגלים לבל יטעוהו מה שאין כן כלב שנכנס בגדר סכנת יצר הרע וחברתו הרשעה ותחל רוח רעה לפעמו, והראיה שהלך ונשתטח על קברות האבות, והוא אומרו רוח אחרת עמו ואף על פי כן וימלא אחרי פירוש השלים אחר רצונו יתברך, וכו' וזה אינו ביהושע כי לא היתה רוח אחרת עמו להטעותו מדרך השכל כי משה מנעו, ויש כח בתפלת הצדיקים גם לבחינה זו בסוד (שמואל ב כג) צדיק מושל יראת אלהים והבן. אשר על כן זכה כלב שיקרא עבד ה' כמשה רבינו עליו השלום

הרי לנו שאף שהתפילה מועילה למנעו מעבירה מ"מ היא לא מועילה לאותו אחד שהתפללו עליו שימנע מעבירה, וכמו שהסביר האור החיים הקדוש שלא היתה לו בחירה בעניין, ומ"מ ודאי שעדיין יש מקום להתפלל על כל אחד ואחד מבנ"י שאף שהוא לא יקבל שכר על כך מ"מ עי"ז מתרבה כבוד שמים, וכמו ששמעתי מהרב יחיאל יעקבסון שפירשו את מאמר חז"ל בקשר למצוות הקהל 'טף למה באו ליתן שכר למביאהם' ולכא' קשה מה בכלל השאלה הרי מטרת הבאת הטף מובינת מאליה בכדי לחנך את הטף במצוות ולהרגילם בדברי תורה וכו', אלא כוונת השאלה היא מה תועיל הבאת הטף לטף הרי מה שיתחנכו מכח הבאה זו לא ירבה בשכרם שהרי לא היתה להם בחירה אם לבוא או לא וא"כ 'טף למה באו' ועל זה יישבו חז"ל 'ליתן שכר למביאהם' שאף שלטף עצמו לא יתרבה השכר עי"ז מ"מ למביאהם יתרבה השכר עי"ז שהרי עי"ז יתרבה כבוד שמים ממעשי הטף בעתיד ועל כך יקבלו מביאהם שכר, וה"ה לכאן.

ואמנם יש לציין שהרמב"ן שם כתב 'ושכר יהושע אינו ראוי לפרשו עתה שיהיה הוא במקום משה' הוי אומר שלרמב"ן כן הגיע ליהושע שכר בעבור פרישתו מעצת המרגלים, ודלא כדברי האור החיים הקדוש הנ"ל, ואולי אפשר לומר דלא פליגי אלא שידע הרמב"ן שתפילתו של משה לבדה לא היתה מספיקה ליהושע לינצל ורק בצירוף ההתאמצות הפרטית שלו הוא ניצל, שכן קשה להבין איך אפשר לחלוק על דברי האור החיים הקדוש הנ"ל שהרי פשוט הוא שהשכר מגיע עקב הבחירה ואם התפילה הועילה אז ממילא זה גם ללא הבחירה הוא קיים המצווה ואם כן איך יגיע לו שכר?

ומ"מ בין כך ובין כך יש לנו להתפלל עלינו ועל כל אחינו בית ישראל שיחזרו בתשובה שלימה בבי"א.