פרשת השבוע - דברים
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים א, א)
שלמה המלך כותב במשלי (כח, כג): "מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן", פירש ה"מצודות": "המוכיח את מי ומפרישו מן העבירה, הנה אחרי שפירש מן העבירה ימצא המוכיח חן יותר ממי שדיבר עמו בחלקלקות ויפה מעשיו בעיניו".
תוכחה היא רגע קשה, לא נעים, ובדרך כלל מעורר רגשות ראשונים של בריחה, סלידה, רצון להתרחק ולעיתים גם כעס וניכור. כל אלה הן תחושות רגשיות של רגע התוכחה המזעזע את הנפש, אבל הערכה אמיתית לפעולת התוכחה צריכה להיעשות מתוך נקודת מבט ארוכה יותר, שכלית יותר, ורק לאחר זמן "אחרי שפירש מן העבירה", ניתן להעריך ולהוקיר נכונה את המוכיח, והוא אף ימצא חן.
"החלקת הלשון" ששומרת את היחסים "נעימים" ולא מתנגשים, משאירה אותם בקרירות, ניכור, רדידות וחוסר התקדמות. ואילו, התוכחה - כשהיא באה ממקום אמיתי - באה לתקן ולשפר, היא אכפתית, ערבה, רוצה בטובת השני, מתעניינת בו ופעולת עבורו.
במדרש לפרשת דברים נאמר על הפסוק הנ"ל מספר משלי (דברים רבה א, ב): "ר' פנחס בשם רבי חמא בר חנינא אמר: מוֹכִיחַ - זה משה, אָדָם - אלו ישראל... לפיכך ימצא חן...".
לפני פטירתו, מוכיח משה רבינו את בני ישראל. הוא איננו "מחליק לשון", ולא נמנע מלומר דברים קשים. אך ברור לכל, שמשה רבינו, "רעיה מהימנא", הרועה הנאמן, באה תוכחתו מאהבה גדולה, ולכן "ימצא חן".
תוכחה אמיתית תבוא גם יחד עם הדרכה וסיוע לתיקון המעוות. פסוק נוסף בספר משלי הוא (יב, יח): "יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא", ופירש הגר"א: "שני ענייני מוכיחים הן: האחד - שמוכיח לעם ואומר להם דברים קשים מאוד ואינו אומר להם איך להתנהג ולתקן העיוות. והשני - הם שמורין דרך לעם לתקן ולרפואת מה שעיוותו".
יש מוכיחים שבּוֹטֶים כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב - יש לפעמים שנטיית התוכחה מתלבשת ביצר "הביקורתיות", שמוכחים על חטאים שעשו אבל הוא "כמדקרות חרב" שאין לו רפואה. הדגשת החוסר, בלי דרך לתיקון ובלי הדרכה, עלולה להיות כזו שמותירה את האדם פצוע בשטח... הוא התוודע לעיוות, עומד מול הקלקול, אך נותר בחוסר אונים ללא דרך לתיקון.
ויש מוכיחים שלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא - תוכחה אמיתית באה מדאגה. היא תהיה מלווה עם חשיבה כנה כיצד ניתן לסייע ומהם הדרכים לתקן. "לְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא" - לא בא לומר שהלשון תמיד רכה ומלטפת. לפעמים הלשון היא קשה ומוכיחה, אך עם זאת היא "מרפא" - גם אם התרופה היא מרה ולא נעימה, בכל זאת היא באה לרפא, לתקן ולקדם.
לא תמיד קל לתקן, ולא בכל מקרה אנו מוצאים בקלות את דרך הרפואה, אך המדד לתוכחה אמיתית הוא החיפוש אחר הדרך לתיקון, הצבת אלטרנטיבה לדרך השלילית.
תוכחתו של משה רבינו מלווה בהדרכות, במסירות, בהוראת דרך. תוכחה שבאה "לפתוח", לעורר את הרצון לשינוי ותיקון, כדי שאכן ההדרכות יוכלו להתממש ולצאת אל הפעול, לברכתו של עם ישראל ולמען ריבוי כבוד ה' בעולמו.
הרב עקיבא קשתיאל שליט"א, מהאתר: "בני דויד-עלי" - http://www.bneidavid.org/Web/
